73

ועל דרך דוגמא בענין הקרבנות, כתיב אדם⁶ כי יקריב מכם קרבן לה', שפירושו הוא אדם כי יקריב, בכדי דער מענטש זאָל ווערן נענטער צו גטליכקייט, מכם קרבן להוי', פון אייך אַליין איז דאָס אָפּהיינגיק איר זאָלט ווערן נעענטער לה', דורכדעם וואָס איר וועט מקריב זיין אייער שור וכו' דאָס הייסט דעם יצר הרע (כמבואר בקונט' התפלה תר"ס⁷).

ובזה יובן מה שהקשו המפרשים הלא רוב הקרבנות באים על החטא, וא"כ מה מועיל הבאת הקרבן מן הבהמה, אלא שהכוונה העיקרית היא⁸, דמי שמביא הקרבן צריך לידע אשר לפי חטאיו הי' ראוי שיעשו בו כל המעשים שעושים עם הבהמה, אלא שבחסדי השי"ת ובחמלתו הבהמה היא חליפתו.

וזהו ענין הוידוי דברים שצריך להיות בהובאת הקרבן⁹, והוא התשובה והחרטה על כל הענינים הלא טובים שעשה, אשר עי"ז הוא עוזב את רצונותיו הקודמים, וכתיב¹⁰ ומודה ועוזב ירוחם.

וכמו שהוא בענין הקרבנות הנה כן הוא בכל דבר הלכה שלומדים צריכים למצוא ענין טוב בזה בהנוגע לבירור המדות.

ולזאת חיי האדם בהנהגותיו היומים במדות בני אדם, באכילה ושתי' ושמירת הבריאות, בחיי המשפחה בחינוך אנשי ביתו בניו ובנותיו ובאהבת רעים ואופני הלימודים וסדרם כאשר הם ע"פ תורת החסידות הם חיים אמיתים, אשר הם יסוד לחיים נעימים נצחיים בעולמות העליונים.

דהנה כתיב¹¹ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שהאדם שלמטה הוא בצלם ודמות אדם העליון, וכתיב¹² זאת התורה אדם, דתומ"צ הם בדוגמת ציור האדם שהוא נפש ורמ"ח אברים ושס"ה גידים, כמו"כ בתומ"צ, תורה היא שכל אלקי, רמ"ח פיקודין רמ"ח אברים¹³, שס"ה לא תעשה שס"ה גידים¹⁴, וענינם מבואר במקומם בדא"ח.

האדם מורכב מנפש וגוף, דהגוף לבדו נקרא בשר אדם, והנפש לבדה נקראת נשמת אדם¹⁵, והגם שהנשמה קודם התלבשותה בגוף יש לה כל הכוחות והחושים דהשגה ראי' ושמיעה, אבל הם רק ברוחניות, והגוף אף שיש בו כל הכלים אל ההשגה וההבנה, ראי' שמיעה, אבל הם מתים וכאילו אינם. ורק בהתחברות הנשמה והגוף אז הוא אדם חי, בעל ידיעה והשגה, רואה שומע ומדבר.

וכשם שהוא באדם החיצון, כלומר