70

ה' אייר, תרפ"ט¹

ישנם המתאוננים לאמר: שנופלים להם מחשבות רעות שאינם לפי ערך מהותם כלל, ויש להם צער גדול מזה, ונופלים ברוחם ומפריע אותם גם בעבודתם הקטנה, כלומר שמפני צערם ונמיכות רוחם אינם יכולים ללמוד ולהתפלל ובפרט לעסוק באיזה עבודה.

הנה בכגון דא עצת תורת החסידות הוא, אל ישים לבו לזה, ואל יפול לב אדם עליו, בטעם כי אמרו רז"ל² משביעין אותו תהי צדיק, ומבואר בדא"ח³ דהשבעה הוא ענין השובע, שמשביעין ונותנים כח בהנה"א על הנה"ב לזככו ולבררו, עד אשר גם הוא יבוא לאהבה את הוי' והוא ענין ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך⁴, בשני יצריך⁵ דגם הנה"ב בא לאהבה את הוי'.

והנה הדרכים והאופנים לגלות כח זה שבנה"א להתגבר על נה"ב אם שהעיקר הוא ע"י עבודה במוח ולב, שהוא ענין לימוד דא"ח והתבוננות בהענין להבינו כל חד לפום שיעורא דילי' ולהביאו בפועל בעבודה דתפלה שהוא ענין הקרבן בפרטי המדרי' הנה"ב שור, כשב, עז (כמבואר בקונטרס התפלה, תר"ס⁶) שאז בעת התפלה הוא זמן מסוגל להתעורר ברחמים על נפשו, ומתחנן לפני הוי' כי הוא ית' יחוס וירחם.

אמנם לא כל אדם ביכלתו להגיע לזה מפני סיבות שונות, ישנו מבוא