31

חסידים איז צוויי זאַכן. כי הרבי צריך להתנהג כמו שהוא הענין, אַ חסיד איז ווי ער וואַלגערט זיך אויס איז גוט, אַבי עפּעס אָפּרייסן פון זיך, מאַכן אַ רקבון, אַ שבירה, אַ שפלות עצמי איז גוט, און בכלל איז ניט טאָן ניט קיין זאַך, אָבער אַ רבי דאַרף זיין ווי דער ענין איז, כמו ענין ויגבה לבו בדרכי ה'¹¹, דג"כ צ"ל אצלו דזה נוגע לההמשכה דלמעלה, ומוכרח שיהי' כן כפי שצריך להיות, ולעצמו נוגע הענין, די האַרץ קריינקט און די קאָפּ אויף דעם וואָס איז ניט אַזוי, זהו רק בהנוגע לעצמו אבל הוא כמו שצריך להיות.

ג. כ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע הי' מעיק לו ענין זה מהעדר אכילת שלש סעודות עד שנת רנ"ד בערך, ואח"כ איז עם רעכט געוואָרן.

ר' שילם רייך¹² סיפר פעם א' שהוא בעצמו ראה שהכניסו לחדר אדמו"ר מהר"ש נ"ע לעת שלש סעודות "הייזען בלאזין" (מין מזונות שגם המהדרים אוכלים אותו בלי נטילת ידים), והשיב כ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע בלשון תימה: אתם ראיתם ואני לא ראיתי¹³?

ד. אח"כ דיבר עוד בענין הניגונים, ואמר שצריכים לנגן ניגון א' פעמים רבות, וסיפר: בשנת רס"ג¹⁴ זכינו לזכות גדול, והי' עומד ר' מיכאל הזקן¹⁵ — געשטאַנען ווי אַ חסיד, ער איז געשטאַנען, ניט אַוועקגעשטעלט זיך נאָר געשטאַנען — וניגנו ניגון אבל במהירות, והי' ניכר מכ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע שאין דעתו נוחה מזה שממהרים, והשיב ר' מיכאל: מען וויל דאָך עפּעס. והשיב כ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע אַ פּאָר ווערטער, אַז מען דאַרף מאַכן אַ זאַך וואָס איז אַ כלי צו אַ זאַך ביז מען זאָל זיך פאַרגעסן אינגאַנצן אויף דעם און דער כלי אַליין זאָל גוט זיין. וניגנו ניגונים הרבה שלא במהירות, ואח"כ זכינו להשיחות קדש דרס"ג¹⁴, זכות גדול הוא.

באמצע איזה ניגון אמר: באמת צריכים להיות בשמחה אמיתית, כי הוא זמן שמחה, רק מפני כי שבורים אנחנו מאד הן ממצב העצמי והן מהכלל, אשר באמת איננו בשום דרגא והיינו שאיננו בציור אדם כלל, אבל עכ"ז צריכים להיות בשמחה באמת.

ושאל אחד: מהו השמחה?

והשיב: בענין שתלוי בענין עצמי אז כמו שהוא המצב כך הוא ההרגש, אבל בדבר שתלוי בזמן, והיינו שהזמן בעצם הוא זמן השמחה, וע"כ צ"ל בשמחה באמת.