18

ליל ש"ק פ' תשא, י"ח אדר תרפ"ח^*

בתוך הסעודה, בבית דודו הר"מ הארענשטיין באטוואצק

נושא הדיבורים הי' ע"ד השתלשלות הרביים ותלמידי הבעש"ט והמגיד ז"ל, ובהמשך דבריו פתח ואמר:

האבות הן הן המרכבה¹, עס איז ידוע אַז די אבות הן חג"ת דאצי' למטה בגוף היו כמו למעלה ממש². אאמו"ר הקשה³ מהו הענין בזה דלכאו' הלא תורה ומצוות שעשו האבות ריחות היו⁴ דהלא לא היו מצווים ע"ז כלל, ועוד מהו החידוש בזה הלא זה הי' בדרך המשכה מלמעלה למטה בלא עבודה ויגיעה כלל, ואם מפני שהם נשמות דאצי' הלא בלא"ה יש ג"כ ענין הסובב למטה בעשי', ואף שזהו בהעלם הלא גם האבות היו בהעלם, וואָרום דער וואָס האָט געזען אברהם'ען איז כלל ניט ניכר געווען אַז דאָס איז געווען אַ נשמה דאצי', ומה שאמרז"ל⁵ אבן טובה היתה תלוי' בצוארו של אברהם אבינו וכל המסתכל בה מיד נתרפא, זה הי' בעשי' הרוחני' אבל בעוה"ז לא הי' ניכר כלל וא"כ מהו החידוש בזה ומהו בכללות הענין שהי' קודם מ"ת.

ואיתא התירוץ ע"ז⁶ כי בכדי שיוכל אח"כ להיות גילוי הנשמה בגוף ע"י תורה ומצוות הי' צריך מקודם להיות ההמשכה בדרך מלמעלמ"ט דאל"כ וואָלט אַזאַ נשמה ניט קאָנען שטיין אין אַ גוף נאָר דוקא [ע"י] שהי' כבר ההמשכה בדרך מלמעלה למטה יכול להיות גילוי הנשמה בגוף ע"י תורה ומצוות.

וע"ד המבואר⁷ בענין תהו ותיקון דקמי' ית' הי' ידוע שישברו הכלים דתהו א"כ למה הי' כן, אלא הכוונה בזה הוא שעי"ז שהי' כבר לעולמים המשכת אור בכלים אם כי לא היו עדיין כלים ראוים בכ"ז האָט דאָס אויפגעטאָן שיוכל להיות אח"כ המשכת האור בכלים דתיקון בהתיישבות גמורה.

והמשל בזה משכל נפלא שבתחלה כשאמרו לפני מקבל קטן הערך הנה לגודל פליאת השכל הנה המקבל עומד בהתפעלות ובהשתוממות גדולה ואינו יכול לקבל השכל כלל וכלל מ"מ טוט דאָס אויף דכשאומר לפניו השכל עוד הפעם איז שוין די השתוממות ניטאָ, ער האָט שוין אַראָפּגענומען די התחדשות וואָס אין געווען אין דעם און מען קען שוין טאָן אין דעם.

כמו"כ איז געווען באַ די אבות דורכדעם וואָס ס'איז פריער געווען די המשכה בדרך מלמעלה למטה האָט שוין