6

ביז איצטער איז געווען אַ הנהגה ברחמים, אַביסל געריבן די צייט, איצטער דאַרף זיין שמירת הזמן, צריך להיות יקר כל רגע, ורגע לשנה יחשב, ושמירת הזמן צריך להיות במסירה ונתינה בעבודה ויגיעה. וואָס צו לערנען, ווי צו חזר'ן מאמרים, ע"ז יהי' הסדר אַז דאָס דאַרף דורכגיין דורך דעם סגן (הראה בראשו על הרי"פ¹⁵) והמשפיעים והמשגיחים, והשי"ת יעזור שיהי' בהצלחה, האחד יהי' לרבבה, להאיר את העולם. דאָס איז צו די תמימים וואָס שטייען איצטער אין דער אַרבעט.

און בכלל פון תמימים מאָן איך: חובתכם — כחובת הבן אל האב, דהרי אלה תולדות אהרן ומשה¹⁶, כי כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו¹⁷, הנכם בנים, מאָן איך באַ אייך מצד הרגש אהבת אחים, אם כי אין לי הרגש זה (שהריני בן יחיד) אך בהרגש השכל הנני מרגיש דקות ועריבות אהבת אחים, רק שאיני רוצה להשתמש בתיבה כזו שהחיצונים לקחו אותה¹⁸, בכלל צריכים לידע שכל דבר שהחיצון גיט אַ קוק, טאָר אַ פּנימי אַהין ניט צו טרעטן, אפילו בענין שיש בזה לכאורה איזו כוונה, כמו החזקת התורה, כשרות הבשר ומקוה ותלמוד תורה, דלא חשיד קוב"ה דעביד דינא כו'¹⁹ אַז די השפּעה בענינים אלו יהי' ע"י חיצונים. עס איז ניט געשמאַק וואָס חיצונים האָבן צוגענומען דאָס, כי ענין אחים הוא מדריגה נעלית, כמו אחי ורעי²⁰, שהצדיקים הם אחים ורעים²¹, והוא מדריגה נעלית.

עכ"פ מצד חובת הבן אל אביו צריך למלא כ"א את חובתו אל האב, כמו רבנים, לבד חובתם בכלל בעניני העיר צריכים הם לפעול בהסביבה שלהם מצד חובת הבן אל האב, וכמו כן שוחטים לבד שעושים מלאכת הוי' שצריכים להיות יראי שמים²², צריכים למלאות חובתם אל האב. שכל אחד צריך לעשות לו סביבה של חמשה ששה אנשים, אפילו הפּשוט בהשגה צ"ל לו סביבה שלו, וכמו"כ בעלי עסקים, בע"ב. איך מאָן ניט קיין מס"נ, כי יקר אצלי אפי' שערה אחת (והראה על שערות זקנו הקדוש) בגשמיות, רק מסירה ונתינה אל הענין.

ו. [אח"כ אמר א' איזה ענין והשיב לו אחד: דאָס האָט איר געדאַרפט זאָגן ניט בפניו [של כ"ק אדמו"ר] נאָר באַ אַ פאַרברענגענעש צווישן זיך, ואמר כ"ק אדמו"ר:]

דאָס וויל איך ניט ליידן, איך בין שטענדיק מיט אייך אין איינעם, דער ענין פון קפּידא, ומעלת אחד ביותר בידיעתו, אינו שייך.

איר דאַרפט וויסן, אַז דער ציור (כוונתו על עצמו) איז דאָס אַ נשמה אין גן עדן וואָס איז אין גוף, וואָס איז ניט שייך צו גשמיות און זעט נאָר טוב, ע"ד