11

יום ה ב אדר

עד שעה 12 לעצמי משעה 12 עד 3 אדמורי"ם כבד לי לזכור שמותם, ובהם א' מזלאטאפאל רבנים ונקובים בשם, זה נכנס וזה יוצא. הודעתי כי בערב זה לא אקבל אנשי'. ומשעה 5 עד 11 לילה הנני בחדרי.

יום ו ג אדר

בשעה חצי העשירית הנני נוסע לביה"ט לפראגא⁹ כי בעיר אין בית טבילה מסודרה בנקיון טוב, ובשעה 4 הנני נוסע אל בית הישיבה. וקודם קבלת שבת אמירת דא"ח ועשו לי מקדש⁸. ואח"כ ההילוך חזרה למעוני.

שבת ד אדר

אחרי הבדלה כשתי שעות יושבים בחדרי דודתי ודודי יחיו. בשיחה משפחתית.

ביום ה', ט' אדר לעת ערב ביקר רבינו — בפעם הראשונה — את ישיבת "תומכיתמימים" שבווארשא. כשנכנס רבינו לאולם הישיבה מלא בתלמידים, הלך לצד מזרח והסתכל על כל התלמידים. אח"כ ניגש המשגיח הראשי ואמר לו רבינו: "א שיינעם אייגענס" [רכוש נאה]. בברכת שלום וברכה יצא, ובא לקומה העליונה מקום הלינה. רבינו עבר בכל חדר וחדר מראשו לסופו, ואמר: "מגיע להם — להתלמידים — הרבה יותר". לאחר מכן הלך לקומה התחתונה, מקום המטבח וחדר האוכל. ולפני צאתו ברך ברכת "שהחיינו", וענו אחריו "אמן". באותה הזדמנות אמר: "הרי זה בנין עדי עד, אלא שזהו בפנימיות ויעזור השי"ת שיהי' כך גם בחיצוניות", והביע את הכרת תודתו לכל העוזרים והתומכים וברכות אבות הקדושים האציל למו בגשמיות וברוחניות. כשחזר רבינו להאכסניא אמר לאחד מאנ"ש "כי ניזון מאד ממראה הישיבה הקדושה, אינכם יודעים מה פעלתם, הייתי הרי מנהל פועל ב"תומכיתמימים" ואילו הייתי מגיש לאבי מפעל כזה, הייתי מקבל אות הצטיינות".

את סעודת היום דש"ק פ' תצוה י"א אדר ערך במעמד אנ"ש, ובתוך הסעודה אמר מאמר ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק⁸. במוצאי שבת התקיימה "יחידות".