9

מקום מגורו בפולין או בליטא (שהייתה שייכת אז לפולין). ורבינו השיבם אשר "לרגלי סיבות שונות ונימוקים אדירים בלתי אפשרי הוא". אבל מכל מקום הסכים לבוא אליהם לביקור "בזמן מוגבל אשר אודיע אי"ה מתחלה"⁷.

ביום א', פ' תרומה, כ"ח שבט תרפ"ח, יצאו כמה מאנ"ש דווארשא לקבל את פני רבינו על הגבול, ובמשך השעה ומחצה שהיו צריכים לחכות עד אשר ייסע המסע לווארשא, נכנס רבינו לבית הנתיבות. חלק מהדברים שאמר אז נדפס לקמן ע' 8.

מאז עלות השחר יום ב', כ"ט שבט התקבצו ובאו אל בית הנתיבות בווארשא צבאות יהודים, רבנים ונכבדי העיר ובראשם אנ"ש ותלמידי הישיבה "תומכיתמימים" דווארשא, ואך קרבה הרכבת ופני הקודש נראו, קול ברוך הבא בשם ה' הועלה למרום וברכת שהחיינו שפתי כל תבטאנה ודמעת שמחת עיניים תזלנה ולרוב ההמון בעמל רב עלתה להם לתלמידי הישיבה לפנות דרך מסלה אשר בה עבר רבינו וישב במרכבה ונסע לחצר נאלעווקי 7 אשר הוכן שם מקום לשבתו לימי היותו בווארשא.

משעה לשעה התמלא החצר מצבאות יהודים לקבל שלום (המנהג אצל חסידי פולין לקבל שלום מרבם), וכאשר הוגשו דברי בקשתם לרבינו אמר שמשעה 4 לעת ערב יקבל שלום.

בסדר זה עברו שלשת ימים הראשונים, אלפי יהודים עברו נכנסו ובאו לקבל שלום. בין הנכנסים הי' גם אחד מאנ"ש שרצה לשאול לעצת רבינו בענין מסוים. רבינו ענה לו שיכנס לאחר שבת, והוסיף: "מ'דארף זיך פירן ווי אלטע חסידים האבן זיך געפירט, פריער חסידות דערנאך יחידות, והמשל מפיטשא [=רגל קרושה], ווארעמע פיטשא איז ווארים און קלעפיג, און קאלטע פיטשא איז געשמאקער אבער ס'איז קאלט און ניט קלעפיג".

מיום ה' בערב ויום ו' עש"ק לא קיבל שום איש והי' לעצמו בחדרו. באותם ימים אמר: "זאגען חסידות קאן איך כ"ד שעה, אבער זאגען חסידות ווי דער טאטע האט געוואלט, דארף איך האבן הכנה".

בליל ש"ק פ' תרומה קודם קבלת שבת אמר רבינו המאמר ועשו לי