273

הדלת נפתחת, שלשה אנשי' נכנסים כולם אוחזים קנה יריות, וארבעה נשארו מבחוץ, עומדים וחרבותיהם שלופות.

כמה אנשים פה.

ארבעה, עונה אחד מהשלשה הבאים.

אסירים, מה שמכם? הגידו זה אחר זה.

פערוי²⁴.

גוטייניק, עונה האסיר.

וטאראיי.

שעפטעליעויטש עונה האסיר.

טרייעטי.

סייטין עונה האסיר.

ציעטוארטי.

דוחאווני ראוין יוסף יצחק ש"ס.

מבט של בוז הביט אחד הבאים, ויסתכל בי, וישוחחו רגעים ביניהם, אשר אנחנו האסירים מגודל הפחדים לא הבינו דבר.

ויען האחד ויאמר בשפה רפה ציעטורטי, ויא פאיידיאטי ס נאמי (אתם תלכו אתנו).

אנכי כל העת ישבתי על מטתי והאלונטית עם מים קרים מונחת על התחבושת אשר נתן לי הרופא, מלובש ט"ק ומצנפת על ראשי.

עמדתי ממשכבתי, והסרתי את האלונטית עם המים. והכינתי ללכת.

המה מחכים עלי, ואראה כי שכיני ש. וק. בוכים ודמעות מתפרצים מעיניהם וס. פיו פתוח ועומד כפסל שיש לבן כסיד.

מבלי ד?בר דפּבפּר, יצאתי אל האכסדרא ויפן א' אלי, וישאל להראותו חפצי, ואראהו ויביט עליהם מרחוק.

הלכתי צעדים אחדים. הא' מהשלשה הלך ראשונה, והארבעה אוחזי החרבות השלופות הולכים שתים לפני, ושתים מאחורי, ושתים מהשלשה שעמדו בחדר הולכים אחריהם.

הסר המצנפת, צנוף בגדך אשר לא יראה לבושך המצוייצת.

לא. לא אסיר המצנפת.

הנני מצוה עליך במפגיע, ובאם לאו מרה יהי' אחריתך.

אנכי לא אסיר המצנפת, וחפצי לדעת האם יודעים אתם מי אנכי.

ומי?

הרבי מליובאוויטש.

ומה?

הרבי מליובאוויטש איננו נבעת ואיננו נרעש מהפחדות.

הגפא"ו יכולה להרעיש גם את אלו התקיפים בארבעים ושמונה שעות הראשונים.

ובכ"ז לא הזכיר עוד דבר הסרת המצנפת. וכאשר ירדנו סולם אחת השלשה נתפזרו לאכסדראות שונות ולקחו אתם שנים מהשלופי חרב, ושנים הוליכו אתי.

ירדנו עוד סולם והנני הולך לאט לאט, כי הכאב התעורר ביותר, עד כי נאנחתי באנחה פנימית, ואעמודה מבלי יכולת ללכת הלאה. אז הגיד אחד ה