272

ואולי עלה יעלה בידו להשיג מקטרת. או לכה"פ טאבאק ונייר עישון.

אז נודעתי כי האסיר ש. יש לו עוד על חשבונו כארבעה רוביל, אמנם האסירים ק. וס. אין להם כל מאומה. רק להאסיר ס. מביאים בכל שבוע חבילת אוכל, לא כן האסיר ק. אנשי ביתו הם בעיר אחרת, ואין לו כל מאום. גם כותנ[ת]ו בלתה עליו זה יותר מירח ימים. ורגיל הי' לעשן. אך כל משך היותו פה מעשן הוא את שיורי המקטרת הנשארים מאת האסירים ש. וס. גם שערותיו צמחו בארבעת החדשים האלו כי אין לו העשרה אגורות לשלם להספר, הבא פעם בעשרה ימים במערכה זו.

אנכי הלותי להאסיר ק. שקל שלם ולהאסיר ס. ארבעים אגורות. והאסיר ש. מיאן לקחת, אם לא כאשר השומר יגיד אשר יכול להשיג דבר מה לקנות אז יקח אצלי.

בא מועד קבלת הלחם, והשומר פותח את מנעלי חור הדלת, ושכיני האסירים עומדים הכן להגיד צפרא טבא להשומר, ולקבל מנת חלקם.

החור נפתחת. והשומר קרא בשם ראשון ויגש האסיר ק. שני ויגש האסיר ש. שלישי ויגש האסיר [ס.] רגעים אחדים עמד האסיר [ס.] אצל החור וישוחח עם השומר אך מיהר ללכת הלאה ויסגור את החור.

מאה ושלש עשרה איש נחסרו בלילה העברה ממערכה זו הששית, 16 ניתן חופשה, 32 נדונו לשלחם לנארים, 1 לסאלאווקי, 6 לסיביר, 2 לקרעסטי (מבצר עבודת פרך בליענינגראד), 7 לאוראל, 9 נדונו למיתה ע"י ראסטרעל. ומאה שמונים ושלש הובאו במערה זו מחדש.

האסיר ש. לבן כסיד, מי יודע — אומר — מה יהי' אחרית כל האסירים. הלא טוב יותר להשתגע, להתגולל בבית חולים מלישב פה. ואפשר — מדבר הוא לעצמו — טוב יותר לאלו שנהרגו בלילה העברה מחיינו אנחנו. הם כבר אינם, כבר הם במנוחה, ואנחנו עוד טרם ידענו גורלנו מה הוא.

את זה לא תאחר — אומר האסיר ק. — ויתרון לנו החיים כשעה על חברנו המתים, כי יש לנו תקוה בחיים. יכולה היא רחמי העליון מכל, לזרוח גם עלינו, ואדם חי יכול הוא לקוות למיתה יפה, בין קרובים ואוהבים, ולא כחי' או בהמה הנטרפת בעמקי היער, ולקבורה לא תבוא. לא! האלקים ברא את האדם אשר ימות ויחי' כאדם.

החום גבר מאד, האסירים כולם פשטו בגדיהם הולכים ערומים. ש. וס. עם כותנות והאסיר ק. אין לו כותנת והולך ערום כיום הולדו.

האויר מחניק, ואנכי יושב בבגדי וקר לי, שכני משתוממים עלי, אבל כנראה חולה הנני.

לבי יחלצני ביותר כבר ניתן מים חמים האחרונים הניתנים בכל יום, ותפילין אין לי.

זה לי יותר על ארבעים שעות אשר גם מים לא בא אל פי. שעות של כאב ועינוי גופני והעולה עליו עינוי נפשי, תפילין, תפילין.

כרוז יוצא "שכב לישן" וגם אני כבר התפללתי ערבית ושוכב על מקומי.

רעדה אחזתנו בשמענו צעדי אנשים מתקרבים אל חדרנו, ובעוד רגעים אחדים פותחים המנעולים, ומבחוץ ע"י חוט מברק האירו את החדר.

כולנו, איש אל רעהו מביטים, בתמהון בהלה ורעדת מות.