271

כאלו אשר בלתי ראוים המה לאותו העונש המר אשר נענשו.

האנשים האלה בעלי משפחה הם, אבות לבנים, בנים להורים, ואנשים לרעייתיהם, בעלי פרנסה הם, מספיקי לחם ושמלה להתלוים בהם. ומה הוא גורל הנשארים אחריהם.

ומי יודע, בה בשעה אשר האנשי' הללו הוצאו למות, יללו והתחננו, בה בשעה נשיהם בניהם והוריהם [י]שנו שנתם העמוקה בחזיונות של תקות מבלי דעת אשר בה ברגע בעלם אביהם ובניהם מובלים לטבח.

מה אומלל הוא האיש אשר רגעי חייו האחרונים מושלל הוא היכולת לצוות לביתו להעיף עין בהיקר לו באוהבים ורעים, ולברך את יוצאי חלציו.

איום הוא החיים במבצר זה ונורא עוד יותר המות.

במחשבות כמו אלו ישבתי מקופל על הנסרים אשר פנה לי האסיר ש. ומכאבי לא יתן לי מנוח. בה בשעה נזכרתי אשר כל הלילה לא הרגשתי כאב, שכחתי כי נפצעתי.

מבלי דעת נאנחתי באנחה גדולה. ובה ברגע חשבתי אשר טובה גם אנחה זו מהדמי' של הגופים המתגוללים באשפות הבור תחתית אשר מתחת הבית מבצר הלזה.

עודני מהרהר, וכרוז "הכונו לקבל לחם" נשמע.

לשומע הקריאה נהרו פני האסירים, ויביטו איש ברעהו בשמחה וצהיבת פנים.

אנכי עוד טרם ידעתי אשר בכל יום ויום מחליפים את אנשי המשמר אשר בהם שלשה אנשים. האחד הוא פעטיא אשר שירת ביום האתמול איש אכזר בעל פנים זועפות, השני הוא צעיר, איש טוב (!) בעל יושר, ומתעניין בצרתם של האסירים, והשלישי זקן לא רע ולא טוב.

וביום שירותו של הצעיר הוא מעת לעת טוב להאסירים. הוא עונה על כל אשר ישאלוהו. הוא נותן עט עופרת, גם מביא מקטרת לכשמבקשים אותו ולפעמים מביא גם מכתב עתי ישן, אינו מדקדק כל כך בכוסי המים חמין שלוקחים האסירים, וגם לעיתים פותח הוא (בעת שהוא בטוח אשר הבקרת קאנטראל לא יעבור בשעה ההיא) את חור הדלת, ומשיח עם האסירים ומספר להם ראשי פרקים מהאמור במכה"ע.

אם כן איפוא לא יפלא אשר בהשמע קולו של שומר החדש האהוב הנה רוח צהלה לבשה את האסירים.

עם השומר הזה — אומר לי האסיר ק. — יכולים אתם לדבר, לבקש אצלו אשר יאמר להפקיד שיתן לכם בגדי עבודת האלקים (באגא מאליעניע) והספרים.

כן — אומר האסיר ש. — הוא איש טוב, מה שביכולתו לעשות יעשה. אנכי אדבר עמו גם אבקשו להשיג מקטרת, רק כסף אין.

בעת הביקור לקחו אצלי המעות שהיו בשטרות ומעות כסף הניחו לי. כן בחיפוש השני של פקיד המערכה גם הוא הניח לי ילקוטי עם המטבעות שהיו בו. ואספור אותם והנה עלו שבעה רוביל ושלשים וחמשה אגורות.

המספר הגדול הלזה התמי' את שכיני האסירים באמרם אשר לפי החוק רשאי הוא האסיר להיות לו אך ורק שני רוביל כסף, ולא יותר.

חמשים אגורות נתתי להאסיר ש. פן