270

תחנון, ומעבר השני קול פקיד ומצוה בלשון רוסיא, שימו ידיכם על פיו אשר קולו לא ישמע, ושקיטה חרישית, ידיי ורגלי רועדים עוד רגע ואתעלף ופתאום נשמע מהחצר קריאה משונה אַיי אַיי ואחריו ירי' בקנה רבה.

מעין דמעות נפתח מעיני עד כי לא יכולתי להגיף אף מלה אחת, פחדים אחזתני בשמעי קול צעדים מתקרבים אל עבר חדרנו, ועוד הפעם דלת נפתחת ויללת איש נשמעה אך כרגע נשתתק ופתאום נשמעו ירית קנה רבה וצעקת חלל הגונח מעצמת מכאוביו ואחרי כן ירי' שני' ושלישית ונשתק. התאמצתי ואתפלל ובעת אמירת שמע קולנו המולה נשמעה מעבר החצר, יללת נהרגים ויריות קנה רבה עד כי האיר היום. וכמובן אשר תנומה לא נתתי לעיני.

רוח קר בא מחורי החלון, ושקיטת חצר מות מרחפת על פני הצלמות ההוא. מכאובי הושקטו במעט, פחדי סר מאתי, רוח ממרום יתמכ[נ]י ומחשבותי מסתדרים.

המחשבה הראשונה היתה מלא כל הארץ כבודו כתי'²³ אשר גם שפאליערנא בכלל, ובין רגע הנה ציורו של מבצר הפעטראפאוולי, ומאסרו של הוד כ"ק אאזמו"ר, אבינו הראשון, רבינו הגדול זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לנגד עיני, וחולם בהקיץ.

מה איתן היא המחשבה וחושי הציור המעמידים את האדם במצב מדומה כאמת גמור ובשעה ההיא הנהו כולו מורם מעל אשפות הגשם והחומר, עיניו טרודות, רעיונותיו רוקדים כאלו עולה ומטפס בחיי הנפש והנשמה. ובשרו הכאוב לזרא לו.

לקול הקריאה "עמדו, בא עת העמידה" התעוררתי גם אני, כי גם אני אסיר הנני ואימתו של השומר יבעתני.

כולנו חיים אומר האסיר ק. אחרי לילה איומה כזו, תודה לאל אשר כולנו חיים.

אנכי — ממשיך דיבורו הלאה — בכל עת ששמעתי צעדי ההולכים דמיתי אשר קרב הקץ, בעוד רגע יפתחו מנעלי החדר ויקראו ללכת אחריהם. רגעים רעדתי ורגעים חשבתי אשר טוב הקץ מתוחלת ממושכה זה זמן כביר. אבל כאשר הלילה עברה והיום בא, הנה עוד פעם יוכל לשפוך שיח להנעלה מכל.

בפעם הראשונה לימי חיי הנני בסביבה כזו, בחברת אנשים פשוטים הרחוקים מכל ידיעה שכלית איזה שתהי', הנה התום לב ואדיקותו של האסיר ק. פעל רושם עז.

העשרים וחמשה שעות שהנני יושב בכלא, כבר הניחו עלי חותם אסיר, להתרגל עם המצב כי אסיר הנני, וכל צרכיי בגשם וברוח הם רק בד' אמות אלו המחזיקי' בתוכם ארבעה אנשים.

בשעה ראשונה לא הבנתי איך יוכלו שבת ארבעה אנשים יחדיו באויר מחנק זה, ומה עושים האנשים האלו בבוא מועד הקבוע לצרכי גויית אדם חי.

העשרים וחמש שעות הללו נוכחתי לדעת את אשר לא ידעתי מעולם. ראיתי בני אדם בעלי חבלה, אכזרים, שופכי דם אחים, שמעתי אנקת חללים, וצחוק שואפי דם.

לא אדע מי המה אלה אשר נהרגו בלילה זו. אם יהודים או אינם יהודים, אם בעלי מסחר וקנין או בעלי מדע וכהני דת. אבל בכל אופן נהרגו אנשים