268

גאספאדא¹⁵ — פניתי אל האסירים ונושא הלחם — בודעטע סוידעטעלי צטא גאספאדין נאדזעראטעל מניע אטקאזאל טא צטא זאקאן מניע ראזרעשאיעט.

בשמעו השם גאספאדא (דבר האסור להוציא בפה, גם בגנים ופרדסים במדינת ססס"ר, ומה גם במבצר שפאליערנא ובאופן מבהיל כזה אשר פקיד האסירים בעת מלאת עבודתו מכנים אותו בשם בוז כזה, גאספאדין) עיניו הבריקו ויתאדם וברעד אמר וידיש¹⁶ קאקאי קונטור רעוליוצינער? טאקיך נוזנא ראסטרעליאט נא מיעסטי, בעז וסיאקיך. די?אופּאל, נא טיעבע קארענדאש, נוא בערי.

יא ניע מאגו¹⁷ — עניתי — פאדנימאטסיא, פאזאלוסטא פערעדאייטע ואט עטים גאספאדינו (והראתי באצבע על האסיר ק. שישב אצל הדלת) אי אן מניע פערעדאסט.

ניעט¹⁸ — עונה הפקיד — ניעלזא, סאגלאסנא זאקאנא קזשדי ארעסטאנט דאלזשען סופּאים רוקאמי פאלוציט, וסיע פאלוצקי אָט רוק נאדזיראטעליע, פאדנימאייסיא אי בערי סאם.

ניע מאגו¹⁹ — עניתי — ניע זדאראוו.

טאגדא²⁰ — עונה הפקיד — ניע נאדא, יעסלי פא זאקאנו טא פא זאקאנו. ויבקש לסגור את דלת החור, ואקרא בקול עפ"י החוק הנני דורש תיכף ומיד ביאתו של הנאצאלניק אטדעליעניע²¹ והדלת נסגרה.

כרוז נשמע "הכונו לקבל מים חמין" וכל אחד האסירים מכין הצנצנת אשר לו.

ופתאום נשמע קול פתיחת מנעלי הדלת ופחד נורא ומבהיל נפל על שלשת האסירים. כולם כאחד נשארו שבת במקומם, פניהם כסיד. אנכי לא הבנתי מדוע ככה נבהלו ויחרדו, אבל גם אני נרעשתי מבלי דעת, והדלת נפתחה.

הפקיד בא. עיניו לטושות ופניו להבים, ויקרא, מי קרא אותי.

אנכי — עניתי.

מה דרישתכם? שואל הפקיד ברוגז.

דרישתי — הגדתי — לתת לי התפילין הסידור והספרים. את אשר הבטיחו לי צירי הגפא"ו. והנני דורש רופא.

התפילין והספרים לא אתן, ורופא יבוא לא קודם מיום המחרת בקר או ערב. במשך יום או יומים לא יזוב כל דמכם מפצע קטנה כזו.

ובהביטו אשר טפי דם נפלו על הרצפה הגביה קולו, מהרו רחצו את הרצפה הצריכה להיות נקי' וטהרתה מוטלת על האסירים. ויפן ללכת בחרי אף.