266

בכלא⁸

פעטיא⁹ — פותח מנעל חדר מספר 160 והדלת נפתחת, ודוחף אותי בכעס וזורק את תרמילי, וממהר לסגור באמרו: על הרצפה תשכב עד אשר יבוא פקודה לתת לך מטה, צנצנת, קערה, וכף.

אנכי אשר עוד טרם ידעתי ארחה ורבעה של היכל זה, לא הבינותי דבריו, מאי קאמר צנצנת, קערה, וכף.

בחדר שלשה אנשים. מי המה לא אדע. שנים שוכבים על נסרים המונחים על כרעי עץ ואחד שוכב על מטת ברזל הקבוע בקיר החדר.

שלשה הללו המה יהודי אחד ולהבדיל שני נכרים¹⁰.

הראשון הוא ק.¹⁰ היושב זה כששה חדשים וזה שבוע התשיעית אחרי אשר הודיעו לו כי נידן למיתה, והיום אשר יגיע זמנו יודיעו לו עשרים וארבעה שעות קודם.

כי חוק הוא להודיע לכל נידן למיתה ר"ל בכ"ד שעות מקודם. ובכ"ד שעות הללו יכול הוא לבקש רחמים וחנינה ע"י טעג' או כתב מהיר (אשר בשני שעות מרגע כתיבתו מחוייב להמסר ליד הפקיד העליון), או להודיע כי מקבל הוא הצעת שירות (בתור מרגל סתר או עובד לטובת הג.פ.או) אשר בגלל זאת יקנה חייו.

השני הוא העברי ש.¹⁰ היושב כשני חדשים ורק פעם אחת נקרא להחוקר, ושאל אותו כמה שאלות בעניני מסחר, ודרש אצלו אשר יספר לו מכל מעשיהם ותהלוכותיהם של הסוחרים אשר נקב לו בשם, וכאשר ענהו כי איננו יודע השיבו החוקר אשר ישב במאסר עד שיזכר, ואם לא יזכר כעת חושב הוא אשר אוירה של סיביר יחכמנו ואם רוצה לילך הביתה ולשבוע לחם ימלא דרישתו האמורה, ויקבל עליו משרת מרגל.

השלישי הוא נכרי ס.¹⁰ עובד אדמה הדר על הגבול דפילאנדיא. ונחשב למרגל לטובת פילאנדיא.

בבואי החדרה, הנה הראשון אשר נתן לי מקום לשבת הי' האסיר ס. ויקפל את מצעו (שק עם תבן) ויסדר את החפצים שלי.

אנכי הרגשתי אשר מחבורת פצעי אשר הוכתי — בדחיפתו של השומר והמלוה כאמור — זוב דם, פשטתי את מלבושי, ואקח מטפחות לבנים טבולים במים ואניחה על חבורת?י.

זיבת הדם, ומראה פני הלבנים אשר כחידה היתה לחברי האסירים, פתחה את פיהם לבוא אתי בדברים, והגם כי מלבשתי העיד עלי שהנני מעדת הרבנים.

היהודי ש. הכיר?ני, ויתחלחל במאד ויקרא בקול, רבי הגם בכם נגעה יד הג.פ.או אוי שמים מה נעשה בהמדינה,