265

בוננתי כי בדרך הילוכי אלביש התפילין.

ובין כה הי' עלינו לעלות במעלות של ברזל ברום שלשה קומות מה שהכביד עלי במאד, והלכתי בכובד.

המלוה כבר הי' בקומה השני' ואני עוד טרם עליתי איזה שליבות, ויקרא אלי בקול מדוע אתה רוחש כצפרדע, ועניתי לו בקול ענות כי רפה הנני ועל כל קומה וקומה עלי להנפש איזה מינוטין.

ואחליט כי בבואי בקומה ראשונה אלביש התפילין, וכשהגעתי לקומה ראשונה לבשתי השל יד, והמלוה לא הכיר בו ובהילוכי לקומה שני' לבשתי השל ראש, וכה הלכתי, והתחלתי פ' ראשונה דק"ש ועוד טרם גמרתי פסוק ואהבת ואני בקומה השני' עומד להנפש, והמלוה בקומה השלישי' ופנה אלי וראה כי הנני עומד מלובש בהתפילין.

כחץ מקשת ירד אלי ויכני מכת לחי אחת ושתים ושלש וידפני לאחורי ואנכי נפלתי במורד הסולם ואתגלגל כדומן וכל עצמותי התפרדו, הרגשתי כאב גדול בירך הימני.

אנכי זה מכבר נושא חגורה של עור וברזל, ובנפלי נשבר הברזל לשנים וקצהו האחד נתחב בסוף הבטן בקירוב לירך הימני, והכאב גדול במאד עד כי לא יכולתי לקום ושכבתי באין אונים.

המלוה ירד אלי, וברגלו בעט בי פעמים ושלש בגבי ובבטני ובקצף מבהיל הבהילני לקום, בידו הימנית אקדח — רעואלוער — ומצוה עלי לקום ואם לא אשמע לפעם השלישי אז ירה בי.

עזור לי — אמרתי — לקום, ואקום, ואם אין אתה עוזר לי לא אוכל לקום, ואם אתה חפץ להמיתני בכחך הוא, אין איש רואה רק האלקים הרואה הכל ישלם לך כגמולך, ואבך.

המלוה הניח האקדח בתרמילו ויעזר לי לקום ולא יכולתי, והוכרחתי לשכוב איזה מינוטין, ובשכבי אמרתי והי' אם שמוע ופ' ציצית.

מה אתה מצפצף — נתן עלי המלוה בקולו — שכוב עוד מעט, ואם לא תוכל לעמוד, אלך ואקרא לעוד אחד, ונשא אותך מכאן למחלקה השלישית ושם יראה הפקיד מה שיעשה אתך.

אנכי גמרתי ק"ש והתפללתי שמונה עשרה וכאבי יגדל מרגע לרגע, גם הרגשתי כי במקום הכאב ישנו איזה לחלוחית.

כעבור כעשרה מינוט נתחזקתי במעט והתחלתי לזוז ממקומי ובעמל רב בעזרת הסרדיוט קמתי ואסיר התפילין ואניחם בכיס בגדי, והתחלתי לעלות בשליבות הסולם. ביגיעה גדולה רחשתי על ידי ורגלי כזוחל על ארבע עד בואי לקומה השלישית⁷.

***