259

מסתכל הנני בפני אבא, ופניו אינם צהובות כאשר בתחלה, היושבים והעומדים מנגנים בקול ובעליזה, ובה ברגע נזכרתי כי אימא יושבת לה בחדר השני יחידה, ומי יודע אפשר בוכה היא גם עתה ולבי התכווץ במאד, ואתאנח באנחה גדולה.

ומבלי התבונן הרבה עמדתי ממקומי קרבתי אל אבא, להגיד לו דבר סוד, אבא הטה אזנו אלי, ואומר לו, אבא, אימא יושבת בחדר השני, ונטפי דמע יורדות על לחי', שאלתי ותאמר לי כי עודני ילד, ולא לי לדעת הכל.

למשמע דבריי אלה התעצב אבא, ואחרי חשבו רגעים אחדים אמר לי באזני, לך אמור לאימא, כי הנני מרגיש את עצמי בטוב, כאב ראשי סר מאתי, גם לבבי לא יכאב לי עתה, ותוכל להיות במנוחה שהנני מרגיש את עצמי בטוב.

על כפים מיד אחד ליד השני שאוני עד בואי אל פתח החדר השני, אשר אימא יושבת בו, ואבוא ואראה כי אימא יושבת אצל החלון ועיני' אדומות מבכי, ואקרב אלי' ואגיד לה דברי אבא, ותבט בי ותשחק, ותענני טוב הדבר, עתה תוכל לשוב חזרה אל החדר השני.

(עד כאן נמצא)