258

ומביט על כל סביביו, העינים היפים מסתכלים פנימה, וחודרים אל לב איש הפוגע במבט פנימי וערכי הלזה, מבט כזה כחו רב לפשט העקמומית שבלב, והחן השפוך על שפתי אדם גדול זה נותנים המה תקוה טובה גם לקשי יום וכוחם אדיר לעורר גם לב נשבר ונדכא.

הס, קרא אחד מהמסובים, וכרגע הכל נשקט, כל הגויות התיישרו, כל אחד הכין את עצמו, כולם מחכים, וכולם מייחלים, אבא לובש הכובע, כובע של משי, חוגר את עצמו בחגורת משי, וזוהר רעיוני שפוך על פניו המאירות.

כרגע כל המסובים היושבים עמדו, הישישים הללו ובעלי זקנים לבנים עומדים על רגליהם ואבא עיניו סגורות, מראה פני קדשו מתחלף מתאדם ומתלבן, מתלבן ומתאדם ויחפוץ להתחיל לדבר ויפתח את עיניו, ובראותו את כולם עומדים, בענות חן בקשם לשבת, אך כולם כעין מתחננים לבלי למונעם מלמלאות את חפצם זה, לעמוד.

אבא מעביר ידו הימנית על עיניו ויושב לו רגעים אחדים, תנועות פניו מוכיחים המה כי רגעים כואבים — טוט ווייע מאמענטין — עוברים עליו בשעה זו ופתאום פותח עיניו ומתחיל לדבר.

מה מדבר אבא לא אדע, מה הוא אומר אינני מבין, אבל רואה הנני כי אבא מדבר והעומדים שומעים, אבא מדבר בקול רם, גם מרמז בידו הימנית, ומרגע לרגע מתלהב ומתלהט, והעומדים שומעים, שומעים בעיון, ומעיני אחדים נוטפות טיפות של דמע, מדוע בוכים המה לא אבין עוד רגעים אחדים עמדתי ואלך לי לחדרו של אימא.

אימא יושבת לה גם היא נשענת על ידה הימנית פני' להבים ודמעות יורדות, טפה אחר טפה, כאגלי טל.

— מה את בוכה — הנני שואל את אימא — האם דודיי קנו יער? ומדוע אבא אינו בוכה ולמה תבכי את?

הנח לי — אומרת אימא — לכשתגדל אז תדע, עתה הנך ילד קטן, ואין לך לדעת כל זה, כמובן לא קבלתי עונג ממענה זה ואלך לי הצדה ואשב על אחד הכסאות ואדום.

עברה שעה ויותר ואבא עוד מדבר והשומעים עומדים על מקומם כאשר בתחלה, אך פתאום קול ששון נשמע, קולות רבים מתבוללים יחדיו, וארוץ לראות והנה הרבה אנשים רוקדים, האחד ידו על כתף חברו מנגנים ורוקדים, לא עבר רגע וגם אני הנני נסחב על יד אחד האנשים בהמחול.

הרעש הושקט, ואחד החסידים לוקח אותי על כתפו ומוסר להשני, השני להשלישי, והשלישי להרביעי עד אשר הוביאוני אל השולחן לראות את אבא, ואבא כבר התיר את החגורה, הסיר את הכובע ועל מצחו הגדול והרחב אגלי זיעה כעין אבני חן.

הרב ר' יחזקאל נותן לי כוס משקה להגיד לחיים לאבא ולכל המסובין, ואנכי מסרב אבא מביט עלי בעין בוחנת, ואנכי מסרב מליקח הכוס ועיני אל המזונות העומדים על השולחן ואפנה להרב ר' יחזקאל ואומר לו, מלמדי ר' שניאור אומר כי תחלה צריכים לברך מזונות ואחרי כן שהכל, שחוק קל עבר על פני אבא, הרב, והמסובים אשר שמעו דברי.

הרב ר"י נתן לי חתיכת טארט ואברך ואוכל, ואברך על הכוס ואמרתי לחיים תחלה לאבא, אחרי כן להרב ר"י אחרי כן לשאר המסובים ואגע בשפתי בהכוס, ואעמידו על השולחן ואשב על קצה כסאו של הרב.