256

מצטער הנני במאד על אשר לא הטיתי אזן קשבת כראוי להשיחה של אבא ור' שמואל — כי קנאתי את לייבעצקע העגלון היושב במרום ומושך ברצועותיו, וקנאתי זאת הטרידה אותי בשעה ההיא למאד. —

עברנו כחמש פרסאות ואבא ציוה להעגלון לעמוד, אבא יורד מן המרכבה, הולך לו הצדה בין אילני היער, ובא חזרה ונוטל ידיו מברך ומוסיף לאמר ברכת הדרך מלה אחר מלה בכדי שגם אנכי אוכל לאמר אחריו בע"פ.

אבא עלה במרכבה אחריו ר"ש ואני ונוסעים הלאה, האויר הוא טוב, האילנות נותנים ריח, רוח אין, והצפרים מזמרות ואבא אומר לעגלון לבלי למהר בנסיעתו, שלא יהי' אבק גדול, וגם כדי להנות מאויר המקום, ויעזוב לייבעצקע את בריותיו ללכת כחפצם פסיעה אחר פסיעה.

אבא יושב ומהרהר, ר"ש יושב ומתנמנם וברעיוני עוברים וחולפים זכרונות ימי קדם.

***

ונזכרתי עת היותנו ביאלטע¹⁷⁹ וכמו חי עובר לפני מחזות חיינו שם, ההרים הגבוהים, אבא ותבדל לחיים טובים כבוד אמי מורתי הרבנית תי' והמלמד ר' שניאור סלאנים¹⁸⁰ ואני הולכים (כמעט בכל יום) בשעה הראשונה אחרי הצהרים לטייל, עד שעה השביעית ולפעמים גם השמינית.

אבא יושב לו ומעיין בספר אשר לקח אתו, יושב ומהרהר, יושב וכותב, ר"ש לומד אתי כשעה ומצוה לי לחזור על אשר למדנו והולך לו אל אבא ושניהם יחדיו לומדים בספר ההוא, אבא מדבר ור"ש שומע, ר"ש מקשה ואבא מתרץ, אבא מבאר לו ור"ש נהנה ופניו צהובות.

אימא יושבת לה מרחוק וקוראת באיזה מכתב, מכתב ארוך, ואצלה על הארץ מונח ילקוט קטן, שם בקבוק חלב, מיני מזונות, ומזמן לזמן נותנת לי, ושולחת על ידי גם לאבא ור"ש.

אימא היתה עוסקת בתפירה ואריגה, אומנת גדולה היא לרקם בזהב ובתכלת, וכעין עיגול של עץ — אַ בייגיל — עשוי לתחוב בו את הבד אשר עלי' תרקם הי' לה, שעות ביום היתה עסוקה בזה.

נזכרתי את מחזה בוא המלך אלכסנדר השלישי, עמידת הורי על חוף הים בין המחכים לראות המלך ושריו, מראה אחוזת ליבאַדיאַ, ארמון המלך וכרמו, פגישת המלך ברחוב בהליכתנו בערב פסח לבית הטבילה, ונזכרתי עת נסיעתנו חזרה דרך חרקוב, והיותנו שם בל"ג בעומר תרמ"ו.

שם בחרקוב¹⁸¹ בפעם הראשונה ראיתי מושב חסידים, דיבוריהם מנגינתם התלהבותם שמחתם ועליצותם.

רושם גדול עשה עלי הרב ר' יחזקאל ז"ל¹⁸² הדרתו ומשקפי הזהב אשר על