251
בהחזרת גמ"ח זה וחגי נהפך לתוגה ואפנה הצדה ואבכה.
***
חג הפסח מתקרב ובא, ותודה לאל כבר הנני בקי בהרבה דיני פסח בעל פה ויודע מקומם בשו"ע ולעת אפיית השמורה כבר הייתי מאחד המנצחים על מלאכת עבודה זו, ושמעתי מאחורי הפרגוד אשר השתתפותי גרמה נחת רוח לאבא, ומקוה הנני כי בערב הפסח באפיית מצת מצוה אז אראה את כל כחי.
כשלשה ימים לפני הפסח נדדה שנה מעיני, כל מחשבתי מסורה ונתונה בהרהור טוב על אדות הענינים העומדים על הפרק, שאיבת מים שלנו בי"ג בין השמשות, הבדיקה, הסיום — מס' מגילה בע"פ, אפיית מצת מצוה, אמירת הקרבן פסח.
גם בשנה העברה שנת תר"ן — לקחני אבא ללכת עמו לשאוב מים שלנו, לעמוד בעת ברכת הבדיקה, ואחרי כן לעזור לו בבדיקת חדרי הבית, ובהשכם בקר בארבעה עשר לשמוע הסיום על מס' זבחים.
אבל בשנה העברה הייתי רק משתתף בלבד, הלכתי לשאוב מים שלנו ולא ידעתי פירושו, עמדתי בעת ברכת הבדיקה ולא הבנתי חובתו. שמעתי את הסיום ולא בנתי לדעה מה זה במה גדולה וקטנה פיגול ולינה, הנני רק זוכר גודל תמיהתי על אבא, אשר במשך קצר כזה מחלוקת הש"ס בי"ט כסלו עד י"ד ניסן למד ק"כ דפים גמרא עם רש"י ותוספות.
בשנה ההיא, היא השנה הראשונה אשר בהיותי עסוק וטרוד בהפצעת אגוזים בשביל חרוסת זכר החמר, קראני אבא לחדרו וישאלני לאמר, הנה קודם התפלה אנו אומרים רבון העולמים אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו כו' לכן יה"ר כו' שיהא שיח שפתותינו חשוב ומקובל לפניך כו' מה פירושה של תפלה זו.
אנכי כפי מצב למודי כבר ידעתי פירושן של התפלות המשניות ומזמורים כמעט על בורין, ולזאת בנקל הי' לי לתרגם תפלה זו עם כל פרטי הקרבנות הנאמרים בה.
בארבעה עשר בניסן — אומר לי אבא — היו מביאים קרבן פסח, כי שני מועדים המה, בי"ד ניסן הוא הבאת הפסח, ואכילתו בלילה, ליל החמש עשרה, ובחמשה עשר בניסן מועד צאתנו מגלות מצרים.
זמן הבאת קרבן זה הוא אחר הבאת התמיד של בין הערבים, אשר זמנו מתחיל מפלג המנחה, אשר על פי המורה שעות שלנו הוא משעת עשרים וחמשה מינוט על שעה השני' צהרים, ואנחנו אומרים דינו של הבאת קרבן זה אחר תפלת המנחה שהיא במקום קרבן תמיד של בין הערבים.
ולמען אשר תדע פירוש הדברים, אלמוד אתך את זה, ואחרי כן תחזור אותו בינך לבין עצמך פעם ושתיים ואחרי מנחה תבוא אלי ונאמר יחדיו סדר הבאת קרבן הפסח.
***
— ומדי דברי בזה, הנני לרשום כי כל השנים משנת תר"ן עד תרע"ט (מלבד שנת תרס"א שהי' בועריסהאפען171, ושנת תרס"ז
הערות
- 171. ראה חנוך לנער ע' 13. אגרותקודש ח"ז ע' שכה. קונטרס ומעין ע' 5. 7.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.