250

ט"ו אבל מה לעשות בשעת הדחק גם זה טוב.

בשמעי דברי ר"ק שי' רעד חלף בקרבי, ואראה שחוק קל על שפתי אבא ועינים בהירות מאירות בפניו הצהובות, ואנכי מלחמה פנימית התלקחה בקרבי.

ברגעים אחדים כמה מחשבות עברו ברעיוני, ומבלי דבר הטמנתי המטבע של זהב בצלחתי, ואטול ידי לאכול סעודת הצהרים עם אבא ותבדל לחיים טובים אמא תי'.

ר"ק הלך לו, ואבא אמר לי, גמילות חסד גדולה מצדקה בזה שהיא הן לעניים והן לעשירים¹⁷⁰, און אז עס ווילט זעך ניט און מיא גיט, יעמולט איז דאס נאך בעסער, מיא לאייט יענעם אייף א וואך צוויי און מיא איז מקבל אקריק און מיא האט א גרייסע מצוה.

כבד הי' לי מאד להפרד אף לזמן קצר מן שעשועי זה, המטבע של זהב, אשר פעמיים בכל יום הייתי משתעשע בה, אבל מכיון שאבא הגיד אשר גמילות חסד הוא עוד גדול מצדקה שוב אין בי כח מלהמנע, ובגמרי הסעודה הנני רץ לראות את ר"ק שי' ולקיים את המצוה.

באתי לחנותו של ר"ק שי' ומצאתיו יושב ותוהא, יושב ומחכה על קונה, מביט הנני בכל הצדדים, מביט ומחריש, לשוני נגלד בפי ולבי מתכווץ.

מתפלל הנני בלבי אשר ר"ק זה יאמר לי כי כבר השיג הגמ"ח, וזהבי בלתי דרוש לו ואז הלא משנה שכר יהי' לי, הזהב ישאר בצלחתי, וגם שכר מצוה יהי' לי.

עמדתי רגעים אחדים, ואנחה יוצאת מלבו של ר"ק, דרוש לי כסף, כסף הרבה, הקאמיסינער צריך לנסוע הלילה להביא סחורה, וכסף אין.

רואה הנני כי תפלתי לא הועילה, האנחה והפזמון מכוונים המה אל רכושי, עוד רגע ועלי להפרד מאהובי ושעשועי, אבל מה אוכל לעשות אבא אמר כי גמ"ח גדול מצדקה, ואבא זה אשר יקר לי במאד, ות"ל כי היבריא ועלי לקיים דברו, ובשברון לב הוצאתי את האוצר שלי, משאת נפשי ואמסרהו על יד ר"ק שי'.

בשבוע הבא לטובה, אומר ר"ק תקבל חזרה, ורק על שבוע אחד דרוש לי. אודה ולא אבוש כי לא יכולתי לעמוד אף רגע מפרץ הדמעות אשר נשרו מעיניי וארוץ החוצה.

בבואי החדרה, חברי כבר היו לומדים ורבי ר"ן הביט עלי בהבטה של רוגז, שומע הנני מה שלומדים אבל לבי בל עמי.

עברה שבוע אחד, שנים, שלשה, ובכל עת הנני מסבב סביבות ר"ק שי', ור"ק זה אינו מדבר עמי אף הגה אינו מביט בפינתי.

ובפורים, ביום שכל אדם יוצא מגדרו, הנה גם אנכי יצאתי מגדרי ועשיתי לי חוזק לב ושאלתי את ר"ק שי' מה יהי' עם הגמ"ח, הגמ"ח — עונה ר"ק — הלא זה מעשה ישנה, מי יכול לחשוב אדות גמ"ח כאלו, גם אם יתן השם ויהי' מסחר האתרוגים, בקיץ הבא, טוב גם אז אינני חושב אדות גמ"ח כאלו.

לרגע בינתי הסתתרה, מה בין גמ"ח זה לגמ"ח אחר, אבל מפורש שמעתי ממנו כי הוא מעשה ישנה, ואינו חושב