249

לאות הצטיינות בלימוד משניות בפרט קבלתי אז מתנה מאת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את הספר כתי"ק של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק הרצ"צ חלק מתשובות צמח צדק, אשר ניתן לו במתנה מאת הוד כ"ק אאזמו"ר אביו הרה"ק.

בפורים ההוא אסון קרה לי, ואסון לדעתי אז גדול במאד, תשוקתי היתה לקנות איזה ספרים בכריכה טובה, ושרשרת מוזהבה עם שעון. לפי חשבוני עלה הקאפיטאל שלי עבור משניות למספר מרובה, היינו המזומן והחובות המגיעים לי היו מספיקים על כל הדרוש לי לפי חפצי, אמנם לרגלי המצב הדחוק הבנתי גם אני כי החובות אי אפשר לחשבם למזומן בשעה הדרושה, ועל כן הייתי שוקל ומפלס בדעתי ביני לבין עצמי מה אקנה בראשונה — אם הספרים, אף שלעת עתה אוכל להסתפק בהלואתם, או שעון — שאי אפשר להשיגו בהלואה.

כף מאזני שכלי הכריע כי שעון נחוץ יותר, ותועלתו מרובה בשמירת הזמן, וכמה הרהורים הרהרתי בזה, וכמה ציורים הצטיירו ברעיוני, וברור הי' לי אשר לכשיהי' לי שעון אז הנה לא מיבעי כל שעה שתהי' נקבעת ומיוחדת רק לצרכי גבוה, אלא גם אפילו המינוטין יהיו שמורים, ובפרט כאשר יהי' לי שעון עם רגעים, אז הלא כל רגע יגיד לי מה יעשה בו.

לדוגמא בבקר השעון יעוררני לעמוד בשעה השמינית, יצוה לשתות טיי, חצי התשיעית יפקוד ללכת להתפלל, העשירית לישב ללמוד וכן הלאה.

לבי מלא תקוה אשר לרגלי השעון ישתנה מצבי הכללי לטוב, אהי' גדול, נער עם שעון. וכבר הגדתי חפצי לכבוד אמי מורתי הרבנית תי' וגם הסכימה על זה, ועתה עלי לקבץ את רכושי החלוק לכמה אנשים בתור גמ"ח.

בפעם הראשונה שנקבץ אצלי סכום גדול של רובל שלם, הגיד לי אבא כי ראוי לעשות גמילות חסדים, ואלוה את רכושי זה לר' סעדי' ז"ל גבאי מלביש ערומים, ובמשך שני חדשים הגעתי לידי מדרגה שכבר היו לי שלשה רובל.

כשרכושי התחיל להתגדל ולא חפצתי שיהי' כולו בידו של אחד יעץ לי אבא להלוות לר' הערץ ז"ל מייטין גבאי לחם אביונים. עבר זמן וגם שם נמצאו שלשה רובלים שלי, אשר בזעת אפי בלימוד משניות קבצתים.

אנכי הנני מזיע חוטף ולומד והוני נצבר, עובר שבוע ועושרי מתגדל, עברה חצי שנה ושנה תמימה ועשיתי חשבון בעזרת דודי רז"א נ"ע והנה לחמש עשר רו"כ מגיע הוני ואתאוה לקבץ רכושי, ובמשך כשני חדשים באה תאותי להחליף הוני במטבע זהב ויעלה אימפריאל שלם.

עברו חדשים אחדים, ומזלי בקיבוץ כספים התמוטט, הזמן דחוק, דחוק במאד, ועבודתי היא רק באמנה, ברור לי אשר אבא ישלם לי, אבל מתי ואיך לא ידעתי.

ובאחד הימים ואני הנני משתעשע במה שיש לי בהמטבע של זהב.

בעת ההיא לר' קאפיל שי' דרוש לו גמ"ח כ"ח רו"כ, ואבא עונה לו כי אין לו, מה להלוות לו, ר"ק שי' העיף עינו בהמטבע שלי, ויאמר אם כי איננה אלא