244

ר"ז הכיר בי כי הדבר נוגע לי מאד, גם ידע כי מצב הבריאות של אבא דורש רחמים וכי זה פעמים היתה כבוד אמי זקנתי הרבנית באהל ותבדל לחיים טובים ארוכים גם כבוד אמי מורתי הרבנית תי' ומלא בקשתי.

השלג הי' רב, קור גדול, ובבואינו חוץ לעיר הי' הרוח דוחף אותי. ר"ז הגם שהי' קצר הקומה ואיש שיבה, אבל בכל זה הלך לו בצעדים חזקים, לא כן אנכי אשר כמעט על כל צעד וצעד נכשלתי ובעמל רב באתי אל האהל הקדוש.

עוד טרם פתחתי הדלת לבי הקטנה התרגשה ונחלי דמעות הפרצו מעיני, כשנכנסתי פנימה, ראיתי קברי הקדש, והשלג הדק המכסה אותם, השקיטה החרישית, אמירת הברכה, ברכת המתים. רעדה אחזתני, אינני יכול לאמר הפסוקי תהלים ואינני אומרם, רק הנני בוכה אבא חולה, מספר הנני לפני הישני עפר כי אבא חולה, אבא זה שהוא חסיד וצדיק שוכב במטה וחולה, אבא זה אשר יש לו רק בן יחיד וזה רק שנה וחצי אשר הוא מדריכני הוא חולה, התפללו אל האלקים, בקשו רחמים כי יתרפא במהרה.

בתוך כך נגש אלי ר' זלמן, ואומר לי הדלק את הנר הלזה ואמור נוסח זה ומראה לי במענה לשון, ומסיים לאמר בקש רחמים מאת זקניך הצדיקים הקדושים שהם יבקשו רחמים בעד אביך החולה, כי ירחמהו וישאר בחיים.

דבריו אלה דכאוני ואצעק בקול מר: זיידעס¹⁵⁷ הייליקע צדיקים, דער טאטע איז קראיינק, בעט דעם אייבערשטין ער זאל בלאייבין לעבין און זאיין גיזונד און ער זאל מיך מדריך זאיין, אז איך זאל זאיין אַ ערליכער איד, ובכיתי בכי רב, מרגע לרגע התגברו רגשי לבבי השבורה עד אשר ר' זלמן, הגם כי בעצמו בכה בכי רב, לקחני בידי והוציאני מהאהל.

היום האיר, עוד השמש לא יצא על הארץ, אבל כבר מתקבצים אל ככר השוק, ר"ז הולך במהירות ואנכי מבלי הבט על עיפותי הנני רץ וכל גופי רטוב מזיעה, חפץ הנני לבוא הביתה להודע מה מצבו של אבא, גם ר"ז ממהר פסיעותיו, בבואנו להתחלת רחוב בראם פגשנו ר' חיים מאיר ז"ל הקצב¹⁵⁸ ואחיו ר' אברהם דן ז"ל¹⁵⁹, במרחק כחמשים אמה צועקים: תודה להשי"ת, אנו באים מ"החצר" וזה עתה הי' הקריזיס. בקרו הרופאים ברודא — הוא הי' יהודי מסביבות חרקוב ובא לליובאוויטש, והי' רופא גדול — ובאגאראדסקי¹⁶⁰ — הוא רופא רוסי פולני, רופא מומחה, זקן כשבעים שנה, מתלמידי הרופא המפורסם הייבענטאל¹⁶¹ — ושניהם אמרו כי הי' הקריזיס, ועתה ת"ל הוא שלנו יאריך השי"ת ימיו.