243

ברחתי להתלונן בסתרו של יוסף מרדכי, להודע אצלו אם זוכר הוא אשר ענה אמן על ברכתי.

מה מאושר הייתי בשמעי מפורש יוצא מפי יוסף מרדכי הזקן אשר ברכתי שהכל וענה אמן.

האמת אתי — הנני רץ לבשר את בן דודתי אהרן יוסף — האמת אתי, יוסף מרדכי ענה אמן על ברכתי, עתה אינני ירא אותך, אבא חסיד, אבא צדיק, וגם צדיק הנני, צדיק בן צדיק, ואתה מה? הלא אתה גדול ממני שתי שנים, אתה לא ברכת ואכלת כגוי, ואנכי ברכתי, ברכתי בקול, וגם יוסף מרדכי ענה אמן.

***

בקיץ תרמ"ט בחדש אחד נהייתי לילד אחר, אבא קרבני בקירוב גדול כזה אשר הרגשתי כל חומו של אבא, כל אהבתו של אב רחמן, הנני הולך לישן במחשבה: גם לי יש אב ואם למי להגיד לילה טבא, ובמשך השתי שנים הללו כבר שכחתי תנאי החיים המרים הקודמים.

במשך השתי שנים הללו כבר עמדתי על דוגמא של הבנה, כבר הנני מבין ההבדל הגדול בין אבא לאחיו, כלומר בין שאיפתו של אבא לשאיפותיהם של דודיי, זה שנה ויותר אשר הנני שומע חסידות, זה שנה שהנני עומד מאחורי אבא בשעה שהוא אומר חסידות. אבא אומר חסידות ואנכי שומע.

בשתי שנים הללו היו השבתים המועדים, שבתים קדושים, ומועדים לעבודה ושמחה, בכל שבת קדש הייתי שומע קריאת התורה מתוך החומש, ובמשך השבת הנני לומד גם פרש"י, ר"ה תר"ן הי' ר"ה הראשון אשר עשיתי הכל כגדול, בערב ר"ה הייתי במקוה והייתי באהל הוד כ"ק אאזמו"ר, ובערב שמעתי תפלת אבא, בבקר הלכתי להתפלל, והתפללתי כל התפלה במתינות הגדתי המחזור, שמעתי תקיעות, אמרתי תהילים, שמעתי חסידות התפללתי ערבית, וכן ביום השני ומאז והלאה לגדול נהייתי.

***

בחורף תרנ"א נחלה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק במחלת חום¹⁵⁵, בסוף כסלו בערך והומשך כשני חדשים, שני שבועות הראשונים היו כבדים, ואחרי כן הוקל לו, אך שלשה שבועות הי' רוב היום במטה וכשלשה שבועות או חודש ימים נאסרה לו כל עבודה עיונית.

בימי חליו מעט למדתי, כי על הרוב הייתי יושב בחדרי ובוכה, הייתי אומר תהלים ובוכה, מתפלל ובוכה, מחלתו לא היתה גדולה כ"כ, אך עלי נפלה חרדה גדולה, אימה חשיכה, אבא חולה, רבש"ע זה עתה רק שנה ומחצה שיש לי אב, כי במשך שתי שנים הקודמות, לולי הארבע פעמים שבא לסירוגין על ימים אחדים הייתי שוכח עיקר אב, ועתה אבא חולה.

באחד הימים כשחיכנו על הקריזיס, רצתי השכם בקר בעוד ליל אל ר' זלמן ליבליס (הוא הי' מגזע של דודנו מהרי"ל זצ"ל מיאנאוויטש¹⁵⁶, ושמש האהל ותמיד בכל יום הי' הולך למקוה, ואל האהל הקדוש) ובקשתיו בתחנונים שיקחני אל האהל, ואשר יבטיחני כי איש לא יודע מזה.