242

תפילין וקורא שמע ואחרי כן הולך הוא להגיש כוס חמין לאמו, גם אנכי חפצתי לעשות כן, אבל מונעים אותי באמרם עלי כי אנזק בהמים הרותחין.

אבא נוטל ידיו לסעודה לא כמו שאר האנשים¹⁵⁰, כל האנשים נוטלים ידיהם רק שתי פעמים, ואבא לוקח הכד בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית ושופך ג"פ רצופים על ידו הימנית, ואחרי כן לוקח עוד כד מים ועל ידי האלונטית לוקחו בידו הימנית ושופך ג"פ על ידו השמאלית.

אבא הולך בכל יום קודם תפלת מנחה להגיש כוס חמין — טיי — לאמו ויושב שם כשעה, הכל מדברים, מדברים ברתיחה, ואבא על הרוב שותק, ולפעמים מדבר, מדבר בלחישה.

***

פעם ישבה כבוד אמי זקנתי¹¹³, דודי רז"א, דודי רמ"מ, דודתי דבורה לאה, דודתי — אחות אמי זקנתי — גיטיל¹⁵¹, ובן אחות אמי זקנתי, זלמן פראדקין¹⁵², ומחכים על טיי, הכוסות והנופת ערוכים והמיחם טרם הוגש.

אנכי שחקתי אז עם בן דודתי אהרן יוסף¹⁵³, בהקרן זוית המערבי אצל מגדול האכל — בופעט — אשר זה לא כבר הוביאו אותו מעיר גדולה, לא אזכור אם מוויטעבסק או אפשר גם ממאסקבא, צעצועיו החטובים מיני' ובי' היו מענינים אותנו, ופתאום שמענו כי כל הכסאות השמיעו קול, ואראה כי אבא נכנס, וכולם עמדו ממקומם לכבודו.

אביך בא — אומר לי בן דודתי — הזהר שלא ייסרך, אני אמסור עליך אשר אכלת בלא ברכה את הנופת — צוקערקע — אשר נתנה לך אמי.

הלא אנכי ברכתי — עניתי לו — אתה לא ברכת, אנכי ברכתי, גם יוסף מרדכי¹⁵⁴ שמע — הוא משרת זקן בבית כבוד אמי זקנתי — וענה אמן, ואתה לא חפצת לברך, ואם תמסור עלי לפני אבא תהי' מסור ושקרן.

— אבל כשאספר לדודי אשר לא ברכת יאמין לי וייסר אותך, וגם אשבע לו על יהדותי אשר אכלת בלא ברכה, ויאמין לי.

כרגע לא ידעתי מה לעשות, יראתי מאבא, הצטערתי מעלבונו של אבא, אשר בנו יחידו אוכל בלא ברכה.

אבא — הנני אומר לו — הוא חסיד, אבא הוא צדיק, אבא יודע את האמת אשר ברכתי, ועוד טרם כליתי לדבר