239

כ"ק אאמו"ר הרה"ק לומד אתי פרק תניא, וב' פעמים בשבוע סעיף דרוש בלקו"ת.

***

המלמד ר' ניסן ז"ל הי' למדן גדול יודע ללמוד היטב על אתר, ובקי בכמה מסכתות עם ספרי החידוש, הי' מתמיד גדול, בקי בשמות ספרים (אף שלא ידע מענין הביבליאגראפי') ומחבריהם, זמנם וכל הקורות. הסדר הדורות והשפתי ישנים וצמח דוד היו שגורים על פיו.

מופלא הי' ר' ניסן ז"ל המלמד בזה שלא הי' קונס כדרך שאר המלמדים, כן לא הי' מתאונן על התלמידים, אך בשעה שראה אשר מי מתלמידיו אינו חפץ להתענין בלימוד כראוי, לא הי' לומד עמו, והי' מתעסק עם המתענין לדעת מה שלומד, וביותר עם מי שהכין את השיעור בטוב — האָט גימאַכט גוט דעם לייענען — ואצלנו התלמידים הי' זה קנס היותר גדול.

***

באחד הימים שאל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את המלמד ר"נ ז"ל אם יכול הוא לקחת אותי במסעו אל הכפר למאזינקעס, המלמד ר"נ לא חפץ בזה באמרו כי יבטל זמן שבוע שלם, ובכלל ירא הוא כי הנסיעה תכניס חולשה כללית בהלימוד.

אם כי עוד נער הייתי, ואפשר גם שובב במעט — אף כי אופן חינוכי ותנאי חיי משנה השביעית עד העשירית, הסירו מאתי כל פינוק ודרישת המותרות, כאשר עוד יסופר באיזה זמן אחר, בכל זה הנה החילוף והתמורה בתנאי חיי מקיץ תרמ"ט עד קיץ תרנ"א החזירו לי הידיעה כי בן יחידי הנני, ואשר גם לי יש אב אוהב, ותבדל לחיים טובים ארוכים אם רחמני'.

בכל זה הבנתי אשר בנסיעה זו יש מטרה, לבד גוף ועצם הנסיעה לשבת באויר טוב, אך לא יכולתי להבין אם מטרת נסיעה זו היא בשבילו שהוא בשבילי, או שהוא בשבילי שהוא בשבילו.

***

אב ובן במושגו האמיתי הוא מתעצם ומתאחד ביחוד גמור, יחוד כזה אשר אי אפשר להפריד בין הדבקים, ולזאת תענוגו של האב תורת חיים להבן, ובן טוב יכפול שנותיו של אביו.

***

לא אדע מה הי' אז, אך הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק דחה נסיעתו על יום השני בקר, אנכי דמיתי כי גם אני אסע, אבל מכיון שלא הוגד לי דבר, מובן אשר אנכי מצדי לא הרהבתי עוז לבקש לקחת אותי לנאות דשא, דאטשע, ובפרט אחרי אשר המלמד ר"נ עשה הערה כזו, שהנסיעה לאיזה ימים יכולה היא להכניס חולשה בכללות החפץ בלימוד.

ביום ב' נסע הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק למאזינקעס, ואנכי נשארתי בבית, הנני זוכר עתה, הצער פנימי אשר סבלתי אז, רגעים הייתי מעוין את המלמד ר"נ, ורגעים נתחרטתי על זה, הלא טובתי הוא דורש, וכעין פלא בשבוע ההוא למדתי בהתמדה גדולה.

בהשני שבועות אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נוסע למאזינקעס, לומד עמי הפרק תניא ביום הששי, לקו"ת בש"ק קודם מנחה, וביום א' משעה השלישית עד הרביעית.

***