237

המצב ההוה, אחרי חידודי הענינים שנעשו על ידי הדילטוריא בין האדמו"רים שבאה"ק, ואדמו"רי וואָהלין ובין אבינו רבנו הוא מבהיל מאד, ועפ"י הדברים אשר שמעתי מאבי יכולים להיות ח"ו תוצאות איומות.

שלשים שנה — אמר אבי — צריך האילן הטוב, לעידור וניכוש עד אשר יתן פריו, מאז היותו אילן, תורת מורנו הבעש"ט ומורנו המגיד זה עתה נהי' לאילנא דחייא, ועתה נתעורר הקטרוג הנורא אשר יוכל לגדע את הכל, חפץ הנני לחיות, כי כן הוא חיוב האדם עפ"י התורה אבל עוד יותר חפץ הנני לעדר ולנכש את האילן הזה שיתן את פריו עד כי יבא שילה. מורי המגיד נ"ע הגיד לי כי יבואו עתים רעים, והבטיח לי אשר בכל עת יעזרוני, ראיתי את מורי ורבו, אבל פניהם שחור, אות הוא כי תורתם בסכנה ואות הוא כי. . .

מעינות מים נפתחו, — אומר החסיד ר' משה ווילענקער — בהלה אחזה כולנו, ונבכה בבכי רב, ודעתנו מתבלבלת.

ובכן — אומרת הרבנית — החלטתי לתת חיי תמורת חיי אבי, הנני חפצה להיות כפרתו, הנני נותנת את ימי חיי לאבי, אני הולכת למיתה ואבי ילך לחיים טובים ארוכים בשביל להחזיק האילן אשר נטע, ויעדרו וינכשו, ובזה אזכה גם אני בתורת אבי.

ביני לביני שלח הוד כ"ק רבנו הגדול פ"נ לכ"ק האדמו"ר הר"נ מטשערנאָביל זצ"ל¹³⁹ ועבר מה שעבר, והרבנית בת רבנו נסתלקה, וקודם מסירת נפשה ביקשה את רבנו הגדול אשר הוא בעצמו יחנך וידריך את בנה ומהיותו בן שלש שנים הנהו תמיד בג"ע העליון.

בחשיבות גדולה ובחרדת קדש מזכירים כל החסידים הגדולים בכלל ושלשת אבירי החסידים הנ"ל בפרט, את שם בת רבנו הרבנית הקדושה, כי כל אחד יודע היטיב אשר מסירת נפשה ואצילות רוחה הצילו את אילנא דחייא.

***

הילד¹³³ ר' מענדעלע, כנער בין גילו, משחק הי' בדברים של מה בכך, ובעת שרבנו הגדול הי' מתפלל הי' הוא לוקח תפּוחי אדמה, עושה מהם כדוגמת בתים של תפילין קשורים בשרוכים והי' לובשם בזרועו ובראשו. וכאשר רבנו הגדול הי' חולץ תפיליו, הי' גם הילד ר' מענדעלע חולץ תפיליו, והי' משחק עמהם, אוחז בהשרוכים ומושכם על גבי הרצפּה, כמשחק נערים קטנים.

בעת שחכינו בגעה"ת על חזרת הדרוש על שלשה דברים הנ"ל, ראינו דרך אחד הסדקים כי אחד תפּוחי האדמה הסתבך סביבות רגל להשולחן, וישחה רבנו הגדול והסיר העיכוב, והילד ר' מענדעלע התענג במאד וירוץ וירקוד כילד קטן.

כשחלץ רבנו הגדול תפילין דר"ת, פתח את הדלת ויכנסו לחזור את הדרוש, ואנכי נשארתי על עמדי, כי יראתי לכנוס פנימה, אך כרגע שאל רבינו הגדול, מי נשאר שם, ענה אחד החסידים, דאָרט איז געבליבן אַ יונגערמאַן, ואמר רבנו יכנס גם הוא, פון אַ יונגערמאַן קאָן דאָך ווערן אַ אַלטער מאַן.

התבלבלתי במאד עד כי ברגעים הראשונים לא ראיתי ולא שמעתי מאומה,