229
התקבצו והתגדלו במשך החמשה ששה שנים, כבר הספיקו לתת יבול, וריח הבושם טוב נשמע בקרב ישראל, בכל מרחבי המדינות.
***
כבר נודע אשר בעבודת האלקים ישנה עוד שטה גדולה ומעובדה, אשר לא לבד המדרש ולימוד התורה הוא העיקר, כ"א גם המעשה והעבודה שבלב בתפלה, וכל האומר אין לי אלא תורה בלבד, גם תורה אמיתית אין לו106.
אמיתית התורה, היא התורה אשר הלומד יודע שזהו חכמתו ורצונו ית' שכך גזרה חכמתו העליונה באם שיטעון ראובן כך ושמעון כך יהי' פסק ההלכה כך וכך107, והלומד תורה עליו להתדבק בקדושת ההלכה, ובקדושת האותיות, ואשר בשכלו יקיף את דבר ד', ואח"כ הנה שכלו מוקף מדבר ד', ומתאחד עם האוא"ס ב"ה שבתורה107.
ובכדי אשר האדם במוחו הגשמי יתקרב אל הקדש פנימה, הוא ע"י עבודה שבלב זו תפלה, הבאה ע"י ידיעת גדולתו ורוממותו, וההתבוננות וההסתכלות ביקרא דמלכא.
בכל החיים של חיי האדם והנבראים וענפיהם המרובים בסבות מסבות שונות, ובמאורעות ממאורעות שונים מוצא מורנו כ"ק הבעש"ט נ"ע108 את האלקים, כי אין דבר בכל הדצח"מ והד' יסודות אש רוח מים עפר אשר לא יראה באצבע על אלקות.
שיטת מורנו כ"ק הבעש"ט נ"ע היא תורה אחת בשתי נוסחאות109: א) אלקות הוא הכל, דער אייבערשטער איז אַלץ, ב) הכל הוא אלקות, אַלץ איז דער אייבערשטער.
ועל יסוד זה הולך וסובב כל עניני התורה והמצוה בביאורים והסברים שונים ע"פ דרכי הבנת תורת החסידות בכל חיי האדם על פני האדמה.
האדם התחתון החי על הארץ אשר ברא ויצר אדון כל, הוא דמות תבניתו של אדם העליון אשר עליו נאמר110 ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ולכן נקראת בריאה זו אדם, אדמה לעליון.
ובכן בכל עבודת האדם למטה יכול הוא להתאחד ולהתקשר באוא"ס ב"ה, והמאחד המה התורה והמצות דכתיב בה111 זאת התורה אדם, דיש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה.
וזה כל האדם, אשר תמיד כל ימי חייו יהי' שלשלת ארוכה של עבודה ופועל טוב, להתרחק מן הגשם ולהתקרב אל הרוחני, ע"י עבודה ויגיעה שמעמל ומייגע נפשו, למאוס בחומר, ולבחור בצורה.
***
בימים ההם כבר נודע אשר תלמידי
הערות
- 106. [ראה יבמות קט, ב. לקו"ת ויקרא ה, א. קונטרס עץ החיים פרק יב. סה"מ תרפ"ח ע' קנ. ובכ"מ.
- 107. ראה תניא פ"ה (ט, סע"א ואילך).
- 108. ראה לעיל ע' 134. 193. 194 (ובהערה 28).
- 109. ראה שיחת שמח"ת תר"ץ סעיף ב. ספר השיחות תש"א ע' 47. וראה גם ד"ה והניף ידו דאחש"פ תשי"א (סה"מ תשי"א ע' 42).
- 110. יחזקאל א, כו (ושם: דמות).
- 111. חוקת יט, יד. וראה זהר ח"ב קיז, ריש ע"ב. ח"ג כט, ב. ובכ"מ].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.