213

סטופּאַי סטאַריק נאַ אָביסק, ניצעוואָ, מי טעביאַ זדעס פּראָציסצים, פּאָ קאָסטאָצקי טעביאַ ראַזבערוט.

המין פּעטיא, הוא אחד ממונים, הממונה על האוצרות אשר שם מונחים הטאָוואַר של היארליקים המובאים אל בירת שפּאלערניא.

פּעטיא זה, אינו מזוין, ואיננו מקושט בתכשיטי חבלה כי אם הוא מראהו העצמי כשד משחית, גבהו ממוצע, אבל פניו נלהבים, וקולו כארי, ומביט הצדה, כי אינו יכול להביט ישר, ככל האדם.

ופּעטיא זה, הולך לפני, להורות לי הדרך, לבוא אל מקום מושב הפקיד הראשי של המערכה הששית.

מה אתה צולע? שואל פּעטיא, האם האויר של שפּאליערנא פּגע בך? בפה אויר טוב, כן? בפה נותנים להריח בשמים, בשמים טובים, עבור פּאַראַזיטין כמוך יש לנו פה מיני בשמים כאלו אשר ביום הראשון הם נופלים על פניהם, כאלו אחזתם חולי.

שנים שלשה ימים — ממשיך הוא ספורו — שוכבים המה עד אשר בא הרופא, ופעמים כי הרופא מאחר, והוא רק כותב סיבת המיתה בלבד.

אנכי, אשר לסיבת הפצע כבד לי ההילוך במאד, ועל כל צעד וצעד עמדתי לנוח מרגיש הנני זוב דם, כאב גדול, ולבי מתכווץ.

מדוע פניך לבנות? שואל פּעטיא, האם גם אתה חולה, פּאָסלע⁵⁷ אָביסקא מאָזשעש אומריעט, זדיעס ספּאָקאָינאָ, ניכטאָ טיעביע מעשאַט ניע בודעט, אי דאָמאַ ניכטאָ זניאַט ניע בודשיעט, ווראַטש נאַפּישעט אָטנאָשעניע אוו קאנטארו, נאצאלניק פּאָלאָזשיט פּעטשאַט, אוו קאַנטאָרע זאפּישוט אוו קניגי, יארליק זאצערקונט אי חלאם וויבראָסים אוו אָדנאָם איז ניזשניך קאָלאָדצאָוו.

אנכי, לא אוכל להגיד אשר דבריו לא עשו עלי שום רושם, אלא חושב הייתי מה מוסר אפשר לקחת מדיבורו זה.

יודעים אנחנו כולנו, את אשר הגיד כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, אשר כל דיבור והגה, כל מראה ותבנית, אשר האדם רואה ושומע, הוא הוראה על ענין בעבודה.

דעת גם לבלתי נבון נקל להבין כי דיבור כזה יכול הוא ועלול הוא לעורר רגש של תשובה, הרגש של יראת שמים, הרגש של השגחה פרטית, הרגש של אמונה ובטחון, אבל גם שם ישנו יצר הרע, גם שם יש שטן המרקד, גם שם יש מי שמעכב מלהיות כמו שצריכים להיות.

הכאבים מתגברים ואי אפשר לי ללכת אף צעד, ואעמדה כרגע.

צטאָ⁵⁸ טי פּריטוואָראיעשסאַ? — פונה אלי פּעטיא באף ובחימה — צטאָ טיבע נא נאסילקאח ניעסטי ק נאצאלניקו נאַ אָביסק? צטאָ זשידאָווסקאַיאַ מאָרדא קאקעטניצאַיעש.