207
ההתרגשות שלי עשתה רושם חזק עד כי גם הפקיד השני נתעורר משינתו, ויבט עלינו כולנו בעינים מפיקות תמהון, והפקיד שלי ברוגזה מחליק את שפמיו וחוטט בחמרי הניירות המונחים על שלחנו.
כנראה אשר בלתי רגילים המה לשמוע קול מדבר בשפה ברורה, כי אמת הדבר אשר בעת ההיא שפכתי חמתי שהתקבץ בשעת שבתי במדור הראשון. הפקיד עומד ממקום מושבו וקרב אלי ופותח דלת ואומר: שבו בחדר זה עד אשר אקרא אתכם, יוצא וסוגר את הדלת.
***
מסכת גיהנם מדור שני
הנני נכנס אל החדר הסתום מכל צדדיו זולת פתח זה אשר בו נכנסתי. חדר לא גדול, בערך כארבעה אמות רוחב על שמונה אמות אורך. כותליו משוחים בששר. חלון אחד גדול, מכוסה מבחוץ בפסי ברזל, כמנהג כל החלונות אשר בבתי אסורים, ובפרט שפאלערקע, שולחן באמצע החדר ואיזה כסאות מסביב לו.
ישבתי על אחת הכסאות ואתבונן, השעון התלוי בכותל מראה ארבעים מינוט על שעה החמישית. מה עושים בני ביתי יחי', מתנוצץ רעיון במוחי. כבר ידוע הוא המאסר בבתי ידידינו וגם בכפר החדש41, ואנחה עמוקה יוצאה מלבי.
***
אי אפשר לי בשעה זו ואינני רשאי לחשוב מחשבות כאלו הפועלות נמיכת רוח. פה אין מקום לעצבות ושפלות, המקום והזמן דורשים חסדי השי"ת ועזרתו באמצת הלב והגבהת רוח ועם זה לשים דעת ולב על כל פרטי השגחה העליונה, שיכולים לבוא רק מתוך התבוננות של מרירות והסתכלות בציור פני קדש הקדשים הוד אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע..........................
(אותיות המחשבה). .....................
....................................................
........... אבא, אבא קדישא41. .........
רגעים אחדים נדמה לי אשר אפשר כי במקום הזה אשב, בחדר זה יחזיקו אותי, אבל האפשר הדבר, כי בחדר כזה יושיבו אסיר ומה גם לא אסיר פשוט, כי אם אסיר שצריכים להנקם ממנו, ולהתעולל בו, ולהעיקו, ולפתוח את פיו להוציא דבורים ולהכריחו לדבר ולספר.
אין אני רשאי לחשוב כן.
הנני צריך להכין את עצמי להנהגה אחרת, למצב אחר, מצב של אסיר. מצב כזה אשר עד היום לא ידעתיו. מצב של מבצר פעטראָפאַוולאָסקע, או של טיינע סאָוועט42 ומחויב הנני להתרגל בזה בכדי שלא להבהל ושלא לפחוד, למען אשר אוכל החזיק מעמדי שלא לסור ימין ושמאל, מאת אשר החלטתי, לבלי לתת את גאון יעקב למרמס, וד' הוא יחזקני.
עוד לא עברו שלש שעות וכבר הנני
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.