205

ביריית קנה רובה, בלא חקירה ודרישה, רק הודיעו לנו לכתוב בספר, לא כן אלו אשר מצווים לכתוב גליון שאלות, בטח איזה ימים תשבו עוד במבצר, ואחרי כן חקירה ודרישה.

צוויתי להוביל אתכם בדרך זה אל הקומה הראשונה מקום מושב המבקרים, קונטרול, אשר דרך שם מעבירים כל האסירים המובאים לשפאלערנא.

עתה הבנתי כי הולכה זו היא לשם הבהלה והפחדה כי החשך, והסולמות והשליבות של ברזל, שחרות הכתלים, והאויר מעופש מעוררים רגש עז וחשד של הולכה למקום איום אף נורא.

מאמין הנני כי אנשים בעלי רגש אשר עטם עט סופר, היו מוצאים חומר רב לכתיבת ספרים ארוכים עפ"י יסודי ההנהגה ורוחה אשר עבר עלי במשך שתי שעות הללו, מאז הובאתי הנה עד בואי אל מקום מושב המבקרים אשר לשם מביאים אסירים רגילים.

***

דפיקה בדלת ושומר הפתח איש חיל מזויין בסדר הרגיל פותח את הדלת, ובתמהון רב שואל, והמשמר איהו?

משמר אין! ענתה הכותבת, אנכי צוויתי להביא את האסיר האזרח הזה אל חדר הרביעי, תנו לי ללכת.

והאות? שואל השומר.

אינני יודעת, קראו הנה את החבר. . .

צאו המסדרונה — עונה השומר — ואסגור את הדלת ואקרא את החבר. . . והוא יתן לכם הרשיון לכנוס, אנכי אינני יכול להניח אתכם פה.

עד כמה גדולה השמירה — אומרת — בפה, על כל צעד וצעד שמירה גדולה, חרב וחנית, קנה רובה וכדון.

כבר הוא לי לזרא כל המשחק הלזה, כי רואה הנני אשר הפחדים וההבהלה הוא ראשית הכל והוא יסוד או אמצעי לבצוע מזימות. ואסור הצדה, ואשען בכותל ואחכה.

רגעים אחדים והדלת נפתחה ופני איש שחור כעורב עם שערות ארוכות פרועות לבוש בכתונת ירוקה בלי חגורה, נראה במפתן הבית.

צפרא טבא, חבר. . . אומרת הכותבת, הפקיד. . . צוה עלי להוביל האסיר הזה אל בית המבקרים הרביעי דרך מבוא זה, תן לי הרשות לקיים הפקודה, כי דבר לי אל החבר המבקר. . . להשמיע בעל פה.

החבר. . . בעל פנים המזוהמות, מדד אותי במבטו מכף רגלי עד ראשי, ורואה הנני, כי בוז יבוז לי ולמלבושי, ועפר ואפר הנני בעיניו.

גירוד בגבחת ורקיקה גדולה, פיהוק ארוך, ופזמון חד וחלק יוצא מבין שיני הארי הלזה: אופל יקח את כל האסירים. משנה עבודה עבדתי הלילה הלזה, וזה רק כשעה אשר שכבתי לנוח, והנה הרוח השחור הביא חתיכת זבל כזה. האם חולה הי' לבוא דרך המבוא אשר כל האסירים הולכים. ומה לו דרך מבוא זה, דרך מבוא זה מוליכים אל המכפלה התחתונה לנוח שינת עולמים.

אין לי זמן, אמור להחבר השומר אשר יתן לי לקיים את הפּקודה. שם בבית הפקידות עבודה רבה ואין לי זמן לחכות הרבה.

לך — אומר החבר בעל המליצה — ופותח פיו בפיהוק ארוך ובקול משונה.