203

בשחוק קל, ובעינים בוערות, כתבו כמו שאומר האזרח.

ומה יהי' בנוגע להתפלה? הנני פונה בשאלתי אל הפקיד.

על זה — עונה בגאון — יענה לכם ראש הפקידים של המערכה אשר לשם תובלו לשבת. וילך בזעף עצור.

הכותבת לקחה גליון חדש ותכתוב בו את הדברים האמורים בזהירות גדולה, ותתן לי לחתום.

אנכי לקחתי את הגליון וקראתי בכל הכתוב בו, ובכל שאר השאלות עשיתי קו של מחק המעיד ברור כי על שאלה זו לא עניתי, וככלותי לקרא כולו חתמתי.

במשך זמן זה שוחחו ביניהם שלשת האנשים ולכסות עינים פנו כה וכה וילכו.

***

רגעים אחדים חכו פה, אומרת הכותבת, ותקח את הגליון ותלך אל מדור השני ותבוא חזרה, ותקח פסת נייר בגודל כרטיס מכתב גלוי אשר אותי' גדולות שחורות כתובים עליו כזה:

יארליק מספר עם קו של נקודות. . .

רואה הנני אשר בעוד רגע גם אנכי הנני נעשה יארליק, אינני יודע עדיין איזה מספר, אבל בעוד רגע גם את זה אדע. עדיין כותבת בספרים: ספרים גדולים ועבים, כמה ספרים יש שם. כל כותבת יש לה ספרים גדולים ועבים, עבים מאד, ומה כותבת שם לא אדע. אבל כותבת בספר ומניחים חותמות על גליון השאלות אשר חתמתי עליו.

לא אכחד כי מזה שמניחים חותמות על גליון השאלות הנני נהנה, הייתי נהנה יותר אם לא הייתי בא לשם כל עיקר, אבל מכיון שבאתי לשם, והוכרחתי לכתוב ולחתום, הלא טוב יותר כי יהי' עליו גם חותמות למען אשר לא יוחלף באחר. . . או בחדש. . . כי מי יודע תוכן רוחם של הפקידים הללו העלולים לברוא יש ודבר. . . מאין. . . אבל חותמות הללו שמירה הן.

הכתיבה בארבעת ספרים העבים נגמרה, והיד כותבת בהיארליק ובמקום הקו של הנקודות הועמד מספר 26818, וברגע זו נהייתי יארליק, ובטח — חושב הנני — בעוד רגעים אחדים יבוא המלוה ללוני למדור השני. או ישר לראש פקיד המערכה אשר עלי — לדברי חימקע ולדברי הפקיד הגבוה — לשבת שם.

כן, הכל מוכן — אומרת הכותבת ומסתכלת בהגליון ואומרת כמדברת לעצמה — כן נכתב מעט אבל תוכנו רב — ואותות חמלה נראו בפני' ולוחשת ואומרת: אפשר נדרש לכם למסור דבר מה לבני ביתכם הגידו לי ואמצא אופן למסור להם תיכף בבואי מעבודתי.

אנכי לא עניתי על זה כל מאום, רק חכיתי לבא המלוה כי כבר התחלתי להרגיש בעינוי הדין, כבר חפצתי לדעת החלט דבר, כבר הנני מתרגש מכל ההקדמות הבלתי דרושות לי הללו.

הכותבת קבצה כל התעודות ואומרת לי ללכת אחרי' אל אשר תוליכיני, כי כן צוותה אשר לא תמסור אותי ע"י מלוה.

***

כאמור כבר התרגשתי, השעון דפק חצי שעה חמישית כבר שבעתי תילי תילין, שיחה עם חימקא, זכרון יום השוק