201

עם כפתורים, חגורות רחבות עם צלחת לשעון בשמאל וקנה רובה מימין, ושערותיהם סרוקות במשטר, ונחת רוח מתוח על פניהם הקר ככפור.

כניסתם של שלשה אנשים הללו הפיחה אימה קרה, באוירה של המדור הלזה, הכותבות והקבוצה של בני אדם העומדים באמצע הבית, הגם שלא הגידו מאומה ולא הוסיפו איזה תנועה במלאכתם הרגילה, אבל אויר החדר נשתנה לרגלי ביאת שלשה אלה.

באין אומר ובאין דברים, עמדו שלשה אלה, אבל כניסתם כנראה הביאה חרדת מות, אימת צלמות גם על פקידי בית זה, כל אחת הכותבות התכווצה והעמיקה במלאכת כתיבתה, ופני הקבוצה אשר באמצע הבית מתאדמים ומתלבנים, ועיניהם הולכות אנה ואנה, כמנגני בכנור למראה שרביטו של מצביא זועם.

אחד מהשלשה הוציא מצלחת מכנסיו כלי כסף מבריק מלא מקטורים, ויקח לו מקטרת ויכבד גם את חביריו העומדים על ידו, וכולם מסתכלים אל עבר פני השולחן הזה, רואה הנני ברור כי מחפשים הם עלילה נימוסית, הזדמנות של מה בכך איך לגשת אל שולחן זה.

הבנתי כי חפצים הם לידע מה שכותבים בגליון זה, ברור לי אשר האנשים הללו יודעים אותי ואת עניני, אינני יודע אם הם מפקידי מדור השני או השלישי, אבל בכל אופן פקידים גבוהים המה הבלתי רגילים לבקר מדור זה, ולזאת ביקורם זה הביא איזה רעדה בכל פקידי הבית הלזה.

משער הנני כי חפצים לקחת חלק בעריכת גליון זה, אשר מלבד המענות הברורות על כל השאלות הנשאלות בו, היו תאבים במאד לתקוע מסמרות אשר יוכלו אחרי כן לתלות בהם עלילותם.

אבל האפשר הדבר דבר כזה אשר פקידים גבוהים יתערבו בדבר המסור ונתון על יד כותבת פשוטה, הלא בזה יכול להראות כי דבר סתר צפון בזה?

***

מה לי לעשות? — הכותבת, כשואלת לעצמה ומעשנת את המקטרת — אנכי אינני יכולה לכתוב דברים כאלה. עלי לשאול כל שאלה האמורה בזה, ואת המענה עלי לכתוב, ודברים כאלו, אלקים, דת, מצות, אינני יכולה לכתוב.

האפשר — שואל הנני — גם לאסיר לעשן מקטרת?

כן — באולם זה אינו אסור לעשן, אבל האסירים אינם מעשנים, ואם תרצו לעשן אז אשאלה רשיון מאחד הפקידים העומדים בקבוצה שבאמצע הבית. תשובה זו הגידה באופן אשר הפקידים הגבוהים אשר עמדו לא רחוק משולחן זה שמעו זאת.

בצחוק קל מרחף על שפתיו נגש אחד משלשת הפקידים הגבוהים ושאל כמתמי': האזרח הלזה חפץ לעשן מקטורת? ופונה אלי: פה אין אוסרים את העישון, יכולים אתם לעשן.

לקחתי מקטורת, והפקיד הואיל לתת לי המקטרת שלו לעשון ממנו את מקטורתי. הגדתי לו תודתי, ואמרתי כי יש לי עצי גפרית.

אין אני — מתאוננת הכותבת לפני הפקיד שקרב על השלחן — יכולה לכתוב גליון אזרח זה הבלתי עונה על שאלות הגליון. באמרו כי אין לו יחס עם כל הכתוב בזה, ואיננו חפץ לענות