198

סעיטשאַס³⁵ — עונה האיש — פאגאדי סקארא פרידו, מניע אוו קאנטאָרו נאדא.

ניעט³⁶ — פונה אלי — נוזשנא זנאט אוו טשאָם דיעלא.

***

מתמיהתו של חימקא הבנתי, כי המבוא האפל אשר דרך בו שלחני נחמנסאהן ללכת אל בית הפקידות הוא מבוא מיוחד לחוטאים מיוחדים במינם, ואשר הובאה זו (כלומר דרך מבוא זה) היא מורה לדעת כובד חטא של המובא.

אמנם עלי לא פעל זה שום רושם כלל, ופניתי ללכת אל בית הפקידות, הוא החדר אשר דלתו פתוחה לרוחה, והוא המקום אשר שם מדברים ברצון וגם באונס, כפי מליצתו של נחמנסאהן.

***

מסכת גיהנם מדור ראשון

דרכתי על המפתן והנה חדר גדול מרובע, כי"ב אמה על י"ב אמה, ושולחנות ארוכות לכל שלשת כותלי החדר. מעבר האחד יושבות כותבות כעשרים אשה, רובן מקטורת בפיהן, כותבות ומעשנות. פניהן אל הבית, ולמולן ספסלים ארוכים כארכם של השולחנות, מקום מושב בשביל האורחים, האזרחים המובאים.

ומימין הכניסה, בסמוך אצל הדלת המובילה לימין — כי ג' פתחים בחדר זה, הראשון הפתוח לרוחה להאסירים המובאים מהמבוא האפל, המיוחד לאסירים מכובדים, פתח השני מימין, כנראה אשר דרך שם מביאים אסירים ממבוא אחר (אשר חימקע הנ"ל חשב כי דרך שם באתי גם אני) לאסירים בינונים או פשוטים, ופתח השלישי המוביל למדור השני — ומימין פתח הכניסה מהמבוא האפל בין פתח מבוא השני, שם ראיתי מונח על הרצפה הילקוט שלי עם מחסה הפליעד.

מחזה מוזר, כארבעים או יותר איש יושבים בחדר זה, כעשרים כותבות וכעשרים איש אסירים היושבים למולן. הכותבות כותבות על גליון ארוך, ובכל רגע מגביהות עיניהן אל היושב למולן לשאול אצלו שאלה הכתובה בהגליון, ואסיר היושב למולה עונה, ברצון ובאונס.

ובכל זה שקיטה חרישית בבית כאלו אין שם איש, הכל שוקט, שקיטת נר גועת, דומית גוסס, השאלות והתשובות נשאלות ונענות בלחישה, ונשמע רק קול העט המשתרע עלי גליון.

באמצע החדר במקום המרוח עומדים בני אדם, כנראה מלאכתם היא להשגיח על הסדר, כי הם אינם מדברים ביניהם, אינם משיחים אף הגה קל, רק מביטים בכל עבר ופינה, ועל כל אחד ואחד ביחוד, על שיחות הכותבות עם האסירים, על מראה פני האסירים, ועל הכל.

בני אדם הללו, חגורים בכלי זיין, מלובשים בבגדי חיל פשוטים, אבל מראיהם מטיל אימה, פניהם אדומים וזועפים, עיניהם מבריקות, וכפתורי בגדיהם נחושת קלל, ומבנה גופם איתן.

הרושם הכללי; פה הוא מקום אריגת הרשת, וכל דבור וכל הגה הנרשם בגליון זה הוא יסוד הבנין אשר יבנה