197

באיזה מבוא — שואל אותי האיש — הובאתם הנה.

אנכי — הנני עונה — הובאתי במבוא אשר משמאל למבוא זה שאנו הולכים בו, והייתי עיף מהילוכי על השליבות וראיתי כי במבוא זה יש ספסלים, וישבתי על אחד הספסלים לנוח.

במבוא זה — שואל האיש בקצף גדול — ויעמוד מלכת, ופניו מפיקים תמהון רב, מי אתם? ומאין באתם? וכמה זמן אתם יושבים בלענינגראד?

אנכי — עניתי — הנני הרב שניאורסאן מליובאוויטש, בשנת תרע"ו (1915) ברחנו מהאשכנזים שהתקרבו לבוא לגבולינו³⁰, ונסע לרוסטוב ושמה ישבנו עד שנת תרפ"ד (1924) ובשנה ההיא בחודש סיון (מאי) באנו ללענינגראד³¹.

ומדוע הובילו אתכם במבוא זה? שואל כמתמי', באיזה מקום אסרו אתכם? אם נמצאתם בחברת מורדים? מי הי' אתכם בעת המאסר? האם גם כתבי פלסתר או שארי כתבים מצאו אצלכם? ומי הביא אתכם הנה?

אותי — עניתי בקור רוח — אסרו במעוני ברחוב מאחאוואייע מספר כ"ב מעון י"ב. נמצאתי בחברת בני ביתי באכלי סעודת הלילה, איש זר זולת אנשי ביתי לא היו אצלי, כתבים, או כתבי פלסתר לא היו אצלי, ובמילא לא נמצאו, הביאו אותי הנה שני פקידים ושמותם נחמנסאהן ולולב.

יקחם אופל — אומר האיש ברוגז — ומדוע דרך מבוא זה? האם בוגד הביאו? — מדבר לעצמו — דרך מבוא זה התחילו להשתמש? ויגרר בגבחתו.

אח³² — מגיד לי — ניע וויערנא, וועראיאטנא וויא כאָראָשויו שטוקו זדעלאַלי. נאַפּראַסנאָ פּאָ עטאָמו קאָרידאָרו ניע פּאָוועזלי בי. סקאַזשי זעמליאַק פּראַוודו אַטאָ חוזשע בודיעט.

אין לי מה להגיד — עניתיו — את האמת כבר הגדתי, כי הפקידים נחמנסאהן ולולב הביאו אותי לדלת המבוא, ונחמנסאהן לחש דבר מה באזנו של השומר העומד אצל הפתח וימסרני על ידו, והשומר ההוא הגיד לי ללכת אל החדר הגדול אשר דלתו פתוחה לרוחה, אמנם אנכי הייתי עייף מאד וראיתי כי במבוא זה עומדים ספסלים לשבת, ישבתי לנוח, ויותר לא אדע מאומה.

ניעט³³ — אומר האיש — ניע פראוודאַ, זדיעס קאָיע צטאָ יעסט ניע לאַדנאָ, ווריאָש זיעמלאק, זאַ עטאָ אוו קאַרצער פאפאדיש לישנינקיע מעסיאצאוו 32 פּאַלוטשיש, יעסלי ניע באָלשע, זשאלקא שזאלקא, קאיע צטא טוואריל, סקאזשי פראַוודו.

חימקא³⁴ — קול נשמע מאחורינו — צטאָ זאַבאלטאַלסיאַ, חאדי סיודא, סקארעי זשע, צטאָ טאַם באַלטאַיש.