192

אחת הכותבות אשר בשם ותתן לכם גליון שאלות אשר תענו בכתב על כל השאלות האמורות בו.

***

המבוא הלזה הוא חדר ארוך ביותר על חמשים אמה, רחב כארבעה אמה ובשני צדדיו פתחים ודלתותיהם סגורות, ועל כל עשר אמות דולק בתקרה נר קטן ובכל אורך החדר עומדים כעשרה או שנים עשר איש מזוינים.

כל אחד מהשומרים הללו, מזויינים בכידון קאָזאַקי מאחוריו, בידו השמאלית חרב מלוטשת, ובידו הימנית קנה רובה, ועומד כאבן שיש כפסיל אבן מבלי אשר יזוז ממקומו, רק עיניו צופות על כל צדדיו.

המראה הנורא המוזר הלזה הנה בהכרח יפיל אימה על אדם ישר. האדם הישר לא יוכל להבין למה הן המה כלי זיין הללו, ולמי דרוש כלי משחית הללו. ואי' איפוא ימצאו חברת אנשים מושחתי מדות כאלו, אשר יוכלו להשתמש בכלים כאלו. והאפשר אשר האדם יהיה חי' רעה כזו אשר למען היישיר דרכיו יודרש להשתמש בעונשים כאלו.

השקיטה החרישית, האופל, שחרות הכתלים, נרות הקטנים, הפסילים המשחיתים, מבנה גופם החזק, גבהות קומתם, רוחב כתפיהם, קוי פניהם, מלבשתם אדום ושחור, תכשיטיהם הכידון, החרב והקנה רובה, כולם יחדיו מבהילים את עין הרואה, ומרעידים את הלב.

בין שדרות האזרחים הללו, בחשך האיום ובהדומי' המתה הלזו הלכתי אל קצה המבוא, ובמוחי מתעוררת שאלה: אנה הנני הולך, ולאיזה צורך הנני הולך. מה עלי לעשות ומה יהי' אחרית דבר זה.

וכמו אל נפשי אדברה, מענה ברורה, ברורה בבירור גמור, הנני הולך לבא אל הפתח אשר דלתה פתוחה לכל אסיר — כמו שאמר לי שומר פתח המבוא, הלא הוא דיבר אתי דברים ברורים. הגיד לי בשפה ברורה — כי עלי לכתוב גליון שאלות.

ומה יהי' אחרי כן? אחרי כן! בטח יבוא יעודו של נחמנסאָהן אשר הבטיח לי להביאני אל מקום שם מדברים בחפץ או שלא בחפץ, ברצון ובאונס. הולך הנני לאט וחושב:

מסכת גיהנום מדור ראשון.

***

אם בשוגג או במזיד זאת לא אדע. אבל כנראה אשר לרגלי עומק מחשבותי או בלבול רעיוני נטיתי הצדה לימין²². כלומר, בבואי קרוב לאותה דלת הפתוחה ראיתי כי עוד מבוא ארוך נמשך לימין, וכנראה אשר נטיתי שמה. המבוא ארכו כאורך המבוא האפל אבל מובדל הוא במינו. כתלים משוחים בסיד ועשוי כעין אכסדרה מלאה חלונות בלא שומרים מזויינים, וספסלים ארוכים עומדים בכל אורך המבוא, גם במבוא זה הכותל הפנימי מלא פתחים, אבל דלתותיהם לבנות, עם מספרים כתובים, וגם שלטים שונים כתובים בכתיבה דקה ומגוהצה, אבל לא שמתי לבי לקרוא אותם או גם להתבונן בהם, כי נרעשתי מההבדל הגדול בין החשך הגס והשמירה המזוינה להאור של הישוב. ובהשפעה זו הלכתי בצעדים יותר גדולים ויותר בטוחים, ואין איש אשר ישאלני דבר או יגיד לי דבר מה. בהלכי נזכרתי כי טעיתי בדרך הילוכי כי הלא עלי הי' ללכת אל הדלת הפתוחה לרוחה לכל אסיר. ואיך זה