190

המועד, אופל יקח את. . . לנו אומר כך, ובעצמו הוא ישן שינת עצל, צריכים יהי' להגיד ל.. . וכאשר. . . יקח את הדבר בידו אז לא יישן או יישן לעולם ועד. . . ורעש פתיחת המנעל נשמע, אבל אותנו צוה ראש המשמר לולב לחכות לבלי למהר ללכת עד אשר יאמרו לנו.

שכני היושב בצדי מתמוגג, האיש חיל, שומרו הפרטי, מביט עליו בשבע עינים, הכידון בידו השמאלית והקנה רובה בידו הימנית, וכל העת מביט עליו, אף רגע לא הניח מבטו ממנו, והוא לבן כשלג וכמעט כולו רועד, מתבונן הנני במלבושיו והם תפורים בטעם אירופי, אינו חסר מאומה, גם בתי ידים של משי, אבל פניו נוראים, ובכל רגע עלול הוא ר"ל למיתה חטופה.

עמדו! — ניתן צו — ורדו מן המרכבה "אזרחים נכבדים" ובה ברגע כל המשמר נסוגו לאחוריהם מן המרכבה ועמדו בשתי שורות לעשות לפנינו מסילה מן המרכבה אל השער.

בראשונה, עמד וירד שכני, כי ישב לימיני וקרוב יותר אל עבר היציאה, אנכי לא מהרתי לעמוד, ואחר כן ראיתי כי טוב עשיתי מה שלא מהרתי, כי אחרי ירדו לוקחו חפציו, תיבה גדולה, זאַגראַניטשנע, אשר עלי' ישב השומר, יפה היא התיבה ומעובדה, כי מחו"ל היא, אשר בימינו אלה אינם נראים תיבות כאלו.

ואז נוכחתי לדעת, כי האיש בן מדינה אחרת ואינו מכיר בשפת המדינה. כי ברמזים הראו לו אשר עליו ללכת בשער זה. ושני אנשים יצאו מן השער ויקחו את התיבה וישאוה, וכאשר כבר נכנסו בשער ונחמנסאָהן עמד בפנים השער, וירמז אל עמיתו לולב, וזה האחרון פנה אלי ויאמר בשמחה חרישית:

איצטער זייט זיך מטריח גיין, און איך וועל נעמען אייער פּעקל, צי איר ווילט יע, צי איר ווילט ניט. איצטער זייט איר ביי אונז צו גאַסט, און דאַרפט זיך אונטערגעבן אונטער אונזערע באַפעלן.

יע, אַ גרויסער נצחון, אָבער איך האָף אַז דאָס איז אויף אַ קורצער וויילע — עניתי בקול מתון ובטוח.

ניע ראַזגאָוואַריוואַט! — לא לדבר — נשמע קול אחד השומרים המזוינים, אשר, כנראה, כי סוף דבר לא יכול לעצור בעד רשעתו ושנאתו ליהודים, ובפרט ליהודי, הנחשב למכובד בין היהודים שומרי דת.

***

נחמנסאָהן הולך לפני, שני שומרים מזוינים — חדשים, כי אלו שהיו תחלה נשארו בחוץ — מימין ומשמאל, ולולב מאחורי.

עברנו חצר גדולה ובית בעל שש קומות, מכל ארבעת צדדי החצר, ובכל צד כשתים שלש ביאות, ואין איש בחצר — מלבד השמירה העומדת בסמוך לשער — ונחמנסאָהן ממהר בהילוכו, ומוכרח לחכות עלי שהנני הולך במתינות יתירה על המדה, רגלי היו כואבות, ל"ע, וגם לא מהרתי ללכת. ועוד טרם שנכנסתי התחלתי לדרוש מאת נחמנסאָהן אשר יקיים הבטחתו דבר הנחת תפילין ותפלה.

צעד אחר צעד ובמנוחה לרגעים בין קומה לקומה הולך הנני בכבדות בשליבות המוליכות אל בית הפקידות. ונחמנסאָהן הולך לפני ויפנה אלי ופניו בוערים כלפידים ויאמר: עוד טרם דרכתם על מפתן בית הפקידות —