189

בצאתי אל הרחוב מבט עיני נפל על השעון הגדול התלוי בחלון בית מסחר השעונים מעבר לרחוב נגד מעוני, הציפערבלאָט הלבן כפני בני ביתי יחיו, וציוני מספר השעות השחורים כעורב, והראה הזמן עשרים מינוטין על שעה השלישית בקר.

במשך השתי שעות ועשר מינוטין הללו, כמה צער ויסורים, פּחד ומורא סבלו בני ביתי יחיו, ובגלל מה, בגלל עלילת שוא, בגלל מלשינות, בגלל החזקת היהדות, בגלל החזקת התורה.

רגעים אחדים עמדנו כולנו יחדיו, ובעזרתו של אחד מבני השמירה עליתי על המרכבה, ישבתי על המקום אשר הראו לי. ולמולי בתור יושב ישב לולב — כי נחמןסאָהן ישב עם מוביל העגלה — ורק קנה רובה בידו, בטח כן הוא חוק בית האסורים.

זאייט גזונט — קראתי און שטאַרק ביי זיך, און דער אויבערשטער זאָל אונז העלפן בקרוב זעהן זיך געזונטערהייט. וברגע זו הסיע הרכב את המרכבה ונסע.

***

ואראה, עומד בקרן הרחוב, את ידיד ביתנו החסיד ר' אלי' חיים שיחי' אלטהויז¹⁸ ופניו מפיקים בהלה ואימת חרדה, וארכין לו בראש, לאות ברכת פרידה, אבל ראיתי כי אינו מבין מאומה, ומצבו כאיש אשר עוד רגע יתפרץ בקול בכי, או התרגשות של מורך לב, וכעבור רגע פנינו לשמאל ברחוב ליטעיינע ופגשתי בהאברך מר פנחס ברא"ח שי' אלטהויז. פלצות אחזתני בראותי פניו הלבנים ועיניו השחורות בולטות וגבהו התקפל, מסתכל הוא, חפץ לראות, אבל כנראה אשר איננו רואה, ובעוד רגע פנינו לרחוב הימני היא שפּאָלערנא אשר ברחוב ההיא עומד הבית הגדול, מספר עשרים וארבעה — שפּאָלערקע.

ושפּאָלערקע זו סגורה ומסוגרת, נחמנסאהן ולולב נתנו צו אל המשמר כי ישמרו היטב את "האזרחים הנכבדים" היושבים במרכבה, כלומר אותי ואת חברי, ובעצמם מיהרו אל שומר השער, אבל פלא גדול, שומר השער אינו נותן להם רשות הכניסה. שומר זה אינו חפץ לענות את הפקידים, והשומר אשר מבפנים השער פתח חור קטן ושואל מה. מה שהוא שואל אינני שומע אבל רואה הנני כי נחמנסאהן ולולב מצטערים ומתרגשים, משיחים ביניהם, לולב קרב אל המשמר שלנו ונחמנסאָן מתפרץ לכנוס בשער, אבל השומר הפנימי מסגיר את החור, ונחמנסאן חפוי ראש עומד על מקומו ידו אחת על מנעול השער, וידו השנית אוחזת במטפחת להעביר את טפות הזיעה אשר כיסו פניו הנלהבים.

כמה זיעות המה, יש לך זיעה המעברת עוונותיו של אדם, זיעה של מצוה, זיעה של תורה, זיעה של פרנסה כשרה וטהורה, זיעה של יגיעת כפים ויש גם זיעה של כעס ורציחה, זיעה של תליון, זיעה של שודד ורוצח.

לולב העומד אצל המשמר קורא אל חבירו נחמנסאָהן: אנו מאחרים את