188

בתכריך אחד, שק נוסעים, והשק הלזה על מכסהו רשומים אותיות: ש. ש. — בלשון אשכנז — אשר קנהו וישתמש בו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בכל מסעיו משנת תרע"ג, וגם מכסה — פליעד — ניתן לי.

החפצים לא חפצתי לשאתם בעצמי ונתתים על יד אחד השומרים המזוינים, ויקפוץ לולב ויקח את החפצים מיד האיש חיל ויאמר: גיט מיר דעם פּעקל איך וועל אים טראָגן, חסידים בלייבען חסידים, מיין זיידע האָט געטראָגען די פּעקלעך ביי אייער זיידן און איך וועל טראָגן אייער פּעקל¹⁷.

לקחתי את השק מידו ואומר: אייער זיידע איז אַ חסיד האָט ער זוכה געווען טראָגן מיין זיידעס פעקלעך וויהין מיין זיידע איז געגאַנגען, איר ווילט טראָגען דעם פעקל איך זאָל גיין ח"ו וויהין איר ווילט, ניין, דאָס קאָן ניט זיין. אין אייער וועג וועל איך ניט גיין. אמת חסידים בלייבען חסידים. ואקח את תרמילי ואתנהו על יד השומר כבתחלה ואנשק את מזוזת הבית ואצא עם חברת המלוים המזוינים, מלפני, מימיני, משמאלי ומאחורי.

עודני הולך בשליבות הבית ואשמע קול ב"ב יחיו מתחננים: תנו לנו ללכת ללוות את בני, בעלי, אבינו, עד החצר, עד המרכבה, ואפנה לאחורי ואראה והנה איש חיל מזוין עוצר בעדם מלכת, ואקרא בקול אל הפקיד לולב, מדוע אינם נותנים להם ללכת ללווני, האם יש לכם רשות על זה.

קולי הבטוח ודברי הברורים עשו עליו רושם חזק, ויפקוד על האיש חיל כי ילך לו, ויתן לבני הבית יחיו, ללכת, והולכים אנחנו כולנו יחדיו עד כי יכולתי לדבר עם חתני רש"ג שיחי' דברים אחדים.

ובחצר הכל שקט, אין איש, זולת אנשי ביתי יחיו ופלוגת השומרים ופקידיהם נחמןסאָהן ולולב.

פה, אומר נחמנסאָהן, עליכם להפרד איש מרעהו, כי אנכי לא אתן אתכם לצאת לרחוב. ופה בביאה עליכם לנשק איש את רעהו עם כל הנימוסים של בעלי ספירות הגבוהות. כה דיבר בשחוק נוקם.

לא נאה — פניתי לנחמןסאָהן — לאיש פּקיד בעל משרה גבוה הדורש חתימת תעודה כי ביקוריו וחיפושיו נעשים בנימוס ובזהירות הכבוד, לאיש אשר כזה לא יאה לעצור בעד בני בית החפצים ללוות את היקר להם.

הלכו — ענה נחמןסאָהן בחרי אף — כנראה עוד אין אתם יכולים להתרגל עם המצב כי אסיר אתם ועליכם להשמע לפקודת המפקד אתכם.

מי המפקד? — שאלתי — ומה היא הפקודה? רואים אתם ברור כי בכל חוזק דבריכם לא תפילו עלי חרדה,

בבקשה, כי תמלאו רצון בני ביתי יחיו!

כרגע הלך הצדה ואנחנו כולנו יצאנו אל הרחוב, המרכבה עמדה סבובה עם אנשי חיל מזויינים, ובהמרכבה ישב איש אחד כנראה מכובד, איש כבן ארבעים שנה ותוארו כבן מדינה אחרת, מעוטף בבגדי נוסע, לבן כשלג, עיניו מפיקות בהלה נוראה ואימה חופפת על פניו, ולמולו יושב איש חיל מזוין השומר אותו.