185

מאת אנ"ש להגיד תהלים בבתי כנסיות בימים הראשונים. ימים ראשונים — חוזרים וכופלים הדברים בנותי וחתני יחיו, ומה אתה חושב, ח"ו?. . . את זה — עניתי — נראה בעזהש"י אח"כ. לא תעשו רעש, ובטח יודע תומ"י בהרבה מקומות.

את אשר — הגדתי הלאה — יעשו אנ"ש שי' למקומותם הן פה והן במקומות שונות אין למנוע אותם, אבל מצדכם תשתדלו בכל האפשרי ע"י הכירות. ולכל לראש להודיע לכל מקומות הלימוד אשר לא יפריעו ח"ו מלאכת הקודש, ובטח עתה יוכבד עוד יותר קבלת הכספים, כי הפחד והיראה יפול על כל העוסקים בזה בחפץ ורצון, ומה גם אלו העוסקים עפ"י ההכרח וכפי', שימצאו טעם נכון לסוג אחור.

על כן עליכם לדעת פקודתי החזקה אשר מבלי התחשב עם החובות גמ"ח אשר מגיע ממני תשתדלו להשיג עוד כסף בגמ"ח ותשלחו העזר הדרוש לכל מקום של לימוד ותדעו כי עד אשר ישיבני השי"ת לביתי עליכם למלאות גם את מלאכתי בסדר מסודר.

***

על פי הדברים אשר שמעתי מאחד מבני ביתי¹³, הי' ברור לי כי מזכירי מר חיים שיחי' ליבערמאן¹⁴ כבר יודע הוא מאת הנעשה במעוני, ובודאי כי ביער את כל הכתבים אשר יוכלו לאשם אותו בתור מזכירי, ומה טוב הי' אם הי' עוזב את מעונו עד יעבור זעם, כי למה יסבול גם הוא, ועוד זאת כי הוא האחד אשר הי' יודע להמשיך העבודה, כי מכיר ויודע הוא מה שצריכים לעשות, אבל בודאי לא ימצאו אצלו מאומה, ותודה לה'.

כבוד אמי מורתי, זוגתי, בנותי, חתני יחיו, כל אחד עומד משתומם, פניהם לבנים כסיד, העינים מלאים דמע, בשעה ההיא לא נמצאו דברים, כולם מביטים עלי בתמהון, בתקוה, בגעגועים, ברחמנות, בתחנון, ואין אומר דבר.

פּלא! הלא הרגעים ספורים, מחכים על בוא עגלת המרכבה, בעוד רגעים יבואו לקחת אותי אל המשמר, אל בית האסורים שפּאלערני.

***

השם שפּאלערני ידוע לכל, הכל יודעים, כי שפּאלערני הוא דבר מאוים, השם בעצמו מטיל אימה, פּחד וחרדה, וכשמזכירים שפּאָלערני הכל ברור, ולגודל פרסומו של מעלת אימת בית אסורים אשר ברחוב ההוא, נקרא בפי כל בשם התואר "שפּאלערקע".

שפּאלערקע זו אשר אימתה נופלת על הבריות בלי הבדל דת לאום מפלגה, נודעה היא גם בפי תינוקות והכל יודעים כי מכיון שלוקחים לשם אינו דבר של שחוק או הוראת שעה, כלומר על יום או יומים.