183

הגביה את הקנה רובה שלו — אדבר עמכם, ואז תעזבו כולכם את יופי הדיבור שלכם "די קראַסיוואָרעטשיוואָסטי".

אנחנו — אמרה בתי חנה תחי' — מדברות באותה השפה שמדברים אנשים, מי שהיו אנשים בכל עת ובכל זמן, לא בשפת האנשים אשר זה עתה יצאו מן הרקק הבלתי יכולים לדבר עם אנשים דיבורי מישור, וכל ענינם רק להראות באקדוח ולהפחיד במאסר, את אבינו הניחו לנו, אל תקחו את בבת עינינו, הננו כולנו אני ואחיותי הולכות בשמחה למאסר תמורת אבינו, אבינו חלוש הוא, הרופא צוה עליו לבלי לצאת החוצה, הביאו רופא, בקרו אותו, האפשר לקחת אותו למאסר אותנו קחו, ופה הניחו משמר עד אשר הרופא ימצא כי אפשר לו לצאת החוצה, הלא גם אתם אנשים, גם בכם יש דבר זה שהעולם קוראים אותו רגש — געפיהל — גם בכם יש דבר זה שהעולם קורא אותו יושר — סאָוועסט — ותבכה בקול.

אַח! נאָר רצון קאָן פאָרשטעלן — עניתי בצחוק — אַז בקשה און טרערן קאָן העלפן. טאָכטער — פניתי לבתי חנה תחי' ולזוגתי ושתי בנותי העומדות כולם לבנים כשלג, ועיניהם יורדות מים — א יון און תחנונים איז צוויי בעזונדערע זאכן. מדוע — פניתי אל נחמנסאָהן בקול מוחלט — לא נתתם לי לכלות את דברי, כל עניני ההפחדה המוסר הלימוד וההבנה או הסברה בחוקי הדרך ארץ איך לדבר עם אנשים תוכלו לדבר עמדי בבית האסורים, ופה עליכם לשמוע את אשר אני מדבר, עודני בכותלי מעוני והנני חפץ לדבר את אשר ישמעו אנשי ביתי, כלומר במעמד עדים נאמנים אשר לא תוכלו לכחש.

דבריכם — אומר נחמןסאָהן — מהולים בארס, אין אתם נהנים ואינם נראים לכם חוקי הממשלה ההווית, נו. . . על דבר זה עוד נדבר. . . ועתה דברו את אשר חפצתם להגיד במעמד אנשי ביתכם, בעדים אשר לא נוכל לכחש — ובשחוק על פניו קרץ בעיניו להעוזר לולב וחבריו המזויינים שלשה אנשים שעמדו בחדר ברגע ההיא —.

הנני דורש אשר יתנו לי הרשיון להניח תפילין ולהתפלל, ואם החוק ירשה לתת לי אוכל ויומסר לי שלא ע"י אמצעית איש זולת אנשי ביתי.

אתם — חוזר נחמןסאָהן על דברי — מבקשים לתת לכם הרשיון להתפלל, הנני אומר לכם כי יכולים אתם לקחת תפילין ספרים נייר ועט עופרת ומבטיח אתכם נאמנה כי איש לא יפריע אתכם מלהתפלל, לקרוא ולכתוב, עוד היום תשובו הביתה כי בבואכם יחכה עליכם מנהל הפקידות וישאלכם איזה שאלות ותוכלו לחזור הביתה.

***

בשעה זו שכבר כלו כל הדיבורים וחיכו על ביאת עגלתמכונה להובילני למעון החדש "בית האסורים השפּאַלערני", באתה כבוד אמי מורתי הרבנית תחי'⁹, אשר עד עתה היתה בחדרי' ולא ידעה מכל הנעשה בבית מעוני, כי ראש הפלוגה נחמןסאָהן ביקש אשר לא יעשו רעש שלא לעורר אותה משינתה אמנם באיזה סיבה נודע לה לא אדע, אבל פתאום באה לחדרי, ותרא את האורחים הבלתי קרואים, ותמחה כף ותקרא בקול חרד לאמור. . . מה זה? למה באו? האם