166

אחרי הרגעים הרועדות האלה, אמר לה כ"ק אדמו"ר:

"איך טו אַליין גאָרניט, איך האָב געפרעגט ביים טאַטן".

והיא בדמעות שליש מתחננת לפניו לרחם על בריאותו להפסיק את הדיבור, להניח ולהינפש, לעזוב את החדר הזה ולהכנס לחדר השני. וככה הרבתה לדבר על לבו בדברים רכים עד אשר התעלף מרוב חולשה ואפיסת כחות. ויובילו את כ"ק אדמו"ר לחדר השני, ויצוקו מים קרים על ראשו להקיצו לעוררו, ועוד סגולות אחרות להפיח רוח החיים בבשרו, ורק אחרי עשרה רגעים בערך עלתה בידם שיפקח את עיניו.

אנחנו כולנו חכינו עד אשר ישוב ויבוא אלינו לברך ברכת המזון, ורק אחרי שתי שעות שבה רוחו אליו, ויבוא החדרה וישב על מקומו ולא דיבר עוד חצי דבר מענין הנ"ל²⁵].

על פורים באו הרבה אורחים, ובעת הסעודה ת"ל חזרתי דא"ח, ואחרי כן כמנהג העולם שתיתי מעט, ואפשר יותר מהרגיל, און אייפין האַרצין איז גיווען אן גיזאלעט, וכנהוג מתחילים לדבר בעניני חיזוק הדת, עד שהתגלגלו הדברים בהנוגע ללימוד עם נערים קטנים, וביני לביני הבקבוק מתרוקן וכוסי רוי', ואנ"ש והתמימים יחיו מנגנים בהתעוררות גדולה ובמרירות עצומה.

בה בשעה, המחזה הי' מלהיב במאד, בזכרונות ימי קדם, בהיותנו בירושלים דחסידות היא ליובאויטש, והמקדש מעט עמד על תילו, וכהנא רבא קדש הקדשים מכהן פאר, מאות חסידים ואנשי מעשה סובבים חונים עליו, ומאות תלמידים יושבים או עומדים על הקורות בזאל הגדול וכולם יוקדים כיקוד אש, והמחשבה מרקדת ורצה מענין לענין, עת צאתינו מליובאויטש, גלות אריאל, גלות רוסטוב, דירת רוסטוב, סלאוויאנסק, החזרה לרוסטוב מעון החדש, חליפות הממשלות, מלחמת אחים, מצב המלחמה, הפחדים, השמועות מבהילות ממעשה הבאנדעס השונים, הסתלקות אור המאורות, היתמות, הבדידות, החולי, הרעב הנורא, סגירת הישיבה, החיפושים, כתבי המלשינות, העלילות, הכרח היציאה או הבריחה מרוסטוב, הביאה לפטרבורג, הגלות והדחקות, תחלת ההסתדרות, הקושי והכובד מכל צד ופינה, הפחדים האיומים ועתה (כלומר בשעה ההיא), יושבים ת"ל במעון רחב ידים בטבור העיר בבירת ליענינג', בדירת מי שהי' שר הצבא פוליאנוב (אשר איש יהודי לא הרהיב עוז גם לעבור דרך החצר ההוא.) ת"ל נתקבצו מאות אנשים, מאלו אשר י"ב שנים מקודם היו בירושלים דחסידות היא ליובאויטש, ועומדים עתה באותו מעמד והרגש אשר עמדו אז, ברעיונות טהורים ובהרגשים זכים, מסורים ונתונים אל הקדש, הם אינם אשמים כלל על אשר אין להם אותו