165
אַמאָל פלעגן זיך אַזעלכע רייד וואַלגערן תחת השוליים, אַמאָל האָט מען גערעדט וועגן אהבה כרשפי אש אהבה בתענוגים, און איצט מוז מען ריידן וועגן אַזעלכע רייד.
יג. [ויהי בכלותו לספר סיפור הנוראה הזאת (ע"ד ניקאָלאַי — הנ"ל סעיף ו), אימה ופחד נפלה עלינו כולנו כי לאו כל מוחא סביל, וכשל כח הסבל, ולא הי' מעצור לרוחנו לשמוע עוד דברים חדים ובוערים כאלה, הפחד אשר פחדנו הי' בכפליים:
ראשית יען אשר ניבא לנו עתידות מבהילות ומפחידות את לב שומען, וממש פרחה נשמת כל אחד ואחד על כל דיבור ודיבור שלו, ובכדי שלא יוסיף עוד להינבא כדברים האלה מוכרחים היינו נגד הדרך ארץ ליכנס בדבריו באמצע הדיבור להפסיקו. והשנית, כי ידענו ובעינינו ראינו את המשולחים אשר נשלחו מהיעווסעקציע לשמוע את אשר ידבר בפורים זה, והם עמדו כל הזמן בקצה האחרון של השולחן, מול פניו ממש ושמעו בעיון את כל אשר יוצא מפיו הק', ולא נעלם הי' מאתנו הסכנה הגדולה החופף עליו ר"ל מהרשעים האלה. כ"ק אדמו"ר בידעו אשר בכל עת היותו בלענינגראד לא עברה גם יומא דפגרא אחת אשר לא ישלחו הרשעים האלה בעולתה ידיהם, להעמיד בביתו הפתוח והרחבה תמיד מרגלים לידע מהנעשה בהיכלו ומה ידבר עם אנ"ש, והי' נזהר מאד כפעם בפעם בדברים להזכיר את שם הרשעים והחטאים האלה.
אפס בלילה הזה נשתנה טעמו, ומבלי להתחשב כלל וכלל עמהם אשר עמדו נגד פניו ממש, קלל אותם בפניהם קללה נמרצת הרבה פעמים, ובכל פעם אשר הזכיר את שמם הוסיף ואמר: "די יעווסעקציע ימ"ש, איך ווייס אַז זיי זיינען דאָ, איך האָב פאַר זיי קיין מורא ניט". ובכל פעם ופעם אשר הזכיר את שם היעווסעקציע, הנה אנחנו היודעים ומכירים אותם הבטנו על פניהם וראינו אותם מתביישים אזיל חיוורא ואתי סומקא, ונתמלאו כעס ורציחה באותה שעה, ונגלה הי' לפנינו רבות המחשבות אשר בלבבם אז, את אשר צופי' לנו מזה תוצאות לא טובות.
ולפיכך החליט רא"ח10 להשתדל בכל ההשתדלות להפסיק את הסעודה, ונכנס להרבנית הגדולה24 וסיפר לה מהנעשה, וכי רואה בזה סכנה גדולה ח"ו לפניו. ותמהר ותרץ לחדר הגדול. כל אנ"ש שי' בראותם אותה שמחו לקראתה כי כולם הבינו כוונתה בבואה החדרה, ופינו לה דרך לגשת אל כ"ק אדמו"ר.
ויהי בהתקרבה, וכ"ק אדמו"ר עומד על רגליו, ותיכף עוד טרם התחילה לדבר אתו, ויפן אלי' ברוב כבוד ודרך ארץ ויתחנן לפני' בדברים האלה:
"מאַמע גיי צוריק אין צימער, זאָגן אַ קאַפּיטל תהלים און וויינען קיינער זאָל ניט זען, דאָס העלפט".
ובדברו נשפכו דמעות מעיניו הטהורות ויזלו כמים רבים על לחיו, והיא הרבנית בראותה את רוב דמעותיו החמות, התחילה גם היא לבכות ובכו תרווייהו, ודממה קלה עברה בעמדם כך, זה כנגד זה, בלחישה ובבכי', בלי אומר ודברים.
המחזה הנורא הזה עשה רושם חזק על כולנו ונתגלגלו דמעות אין קץ מעיני כל.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.