161

ניקאָלאַי הראשון כשהי' עוד יורש עצר אצל אביו הקיסר פּאוועל, שלח אותו הקיסר פּאוועל על מאַנעווערס¹⁴, באשר רצה לידע כשרונותיו של בנו היורש עצר בעניני קשת חרב מלחמה ומערכי צבא ואם מוכשר הוא ליצא למלחמה ביום קרב, והוא ניקאָלאַי הי' איש מלחמה מנעוריו, ויעשה חיל מאד בהמערכה של המאַנעווערס ההיא, ואחרי אשר השכיל והצליח וישבע עונג רב, ויחתום בטבעת יורש עצר ליתן מתנות להגדוד ולשרי הצבא כמנהג המלכים אשר מלכו אז. את זאת עשה מבלי התייעץ לא עם אביו המלך ולא עם שר הכסף.

ויהי בהגיע אל המלך את שמע הצלחתו בהמערכה, וע"ד חתימתו ע"ד המתנות ויחד המלך על הצלחת בנו, וגם נעשה חידודין חידודין מהמתנה הגדולה אשר היתה לא לפי ערך קופת אוצר המלך. ויחר מאד להמלך, ראשית על התערבותו באלה אשר לא ניתן לו רשות מהמלך, והשנית מהעודף והיתר אשר לא לפי כוחה של המלוכה אז. ויקרא את בנו (ניקאָלאַי) להיכלו, ויאמר לו: הנני נותן לך הודאה ותודה רבה עבור השכלתך ורוב בינתך וכשרונותיך בהמאַנעווערס אשר הצלחת בהם, אפס על אשר הסכלת עשו בעודף המתנות אשר הרשית לחתום בלי רשותי ומבלתי התייעץ עמי, עבור זה ענוש ושפוט אתה להיגרש מעיר המלוכה על שתי שנים.

וסיים כ"ק אדמו"ר: האָב איך געפרעגט דעם טאַטן: ווי ניקאָלאַי? האָט ער מיר געזאָגט: יע, ווי ניקאָלאַי.

וסיפר שפעם בא אחד לפני אדמו"ר הצ"צ נ"ע זי"ע שיברך אותו בבנים, ושלח אותו הצ"צ נ"ע זי"ע אל המהרי"ל¹⁵ שיברך אותו בזרע חייא וקיימא, והמהרי"ל בירך אותו בזרע חייא וקיימא ועשירים ומופלגים ועוד כמה דברים, האָט אים דערפאַר דער צ"צ גע'קנס'ט אַ יאָר צייט צו חסידות זאָל ער ניט גיין.

ואמר שפעם א' שהי' צריך איזה ענין נחוץ מאדמו"ר נ"ע שהי' נוגע לשני בחורים. שאל אותו אדמו"ר נ"ע זי"ע: ווי ניקאָלאַי, צי ניט ווי ניקאָלאַי? ואמר: יע, ווי ניקאָלאַי.

ז. איך האָב כחות און איך האָב אמונה פשוטה אַז איך האָב כחות

— איינער האָט געבעטן ר' מענדל האראדאקער אַז ער זאָל אים בענטשן, האָט ער אים געזאָגט: איך קען דיר ניט בענטשן נאָר אויב דו האָסט אין מיר אמונה פשוטה וועט מיין ברכה מקוים ווערן¹⁶ —