148

ועשיתי נפשות להסוציאליזמוס. וירבה לספר כשעה ארוכה על אודות מאסרו ובריחתו לחו"ל וחזירתו בימי המהפכה ומחריצות עבודתו, דברים שאינם מענינים אותי.

***

ביחס מיוחד סיפר על אודות הוריו: כעשרים שנה לא ראה אותם והוא כבר חבר הצ"ק במאסקווא ויסע ביחוד לארשא לבקר את הוריו, ויתודע כי זה כשנתים אשר מתה אמו — לזכרונה החליט לשנות את הכינוי שלו על שם באשקאוו — ואת אביו כמעט שלא הכיר: זקן, כפוף וצנום ודל פנים, וכשנכנס לחדרו, בדירתו של זלמן יעקב ליפקין — אחד מנכבדי ארשא וחסיד גדול — מצאוהו שוכב וגונח. וכשראהו אביו לא הכירו ויגער בו לאמר: "האם לאסרני באת שנית, תנו לי זמן להתרפאות מתחלואי" ויבכה.

שעה ארוכה עברה עד אשר הרגעתיו והתודעתי אליו שהנני בנו מאיר, ויבט עלי במבט קר ולא אמר מאומה, ועל מרבית דברי, אשר יסע למאסקווא ולא יחסר לו שם מאומה, ענה לי: "א מאל האט מען געדארפט זיין א מלמד, איצטער זעצט מען פאר מלמדות אריין אין טורמע און מען שלאגט, מוז מען זיין א מלמד איינשטעלען דעם לעבען און לערנען מיט קינדער אין באהעלטעניש".

ארבעים טשערוואנצעס נתן לאביו ולא אבה לקחת, באמרו כי יש לו כפי הדרוש. ואני הנני חושב: לו ידע אשר אביו ר' שמעון ואחיו — דודו — ר' ארי' שלמה, המלמדים החשאים בארשא, ודודו ר' מנחם שמואל מלמד חשאי ביעקאטערינאסלאוו, ומקבלים משכורתם מהמרכזים שלנו, מה הי' אומר על זה — ומרבה לספר על אודות מסעו בתור חבר הגפא"ו לבקר בערים שונות עד אשר הופקד ליו"ר הסאוונארקאם בטשעליאבינסק זה שתי שנים ונתעלה להיות חבר אגפא"ו ומבאר לי מעלתה על הגפא"ו המרכזי הפלכי.

***

פתאום נפתחה הדלת והפקיד קראטאוו ועוד שלשה צעירים נכנסים לחדרי, אחד מהם בבגדי שרד של המשטרה, וכולם חוץ מקראטאוו, אקדוחיהם בידיהם.

קראטאוו (בזעם): "אזרח שניאורסאהן, אתה נאסר ואל תזוז ממקומך, כי אם תזוז ממקומך יירו בך ודמך בראשך! ואיפה הם תרמיליך ונבקרם". "גרישקע — פנה לאחד מחבריו — סגור את הדלת".

ב. יושב ומביט, אף כי פניו התאדמו מדם, אבל לא הוציא הגה מפיו.

ואני, אשר כבר הורגלתי בביקורי חיפוש ובמרבית דברי המחפשים שדרכם להפחיד, ישבתי לי במנוחה, ואען: "התרמיל הקטן עומד בזה והגדול עומד אצל מטתי אחורי הוילון המפסיק בין חדר המושב לחדר המטות".

ק. מצוה לחבריו לחפש, ובעצמו ישב על אחד הכסאות ויספר איך כי הכה את רבני היהודים ומלמדיהם, הפיל את שיניהם ושיחת עיניהם. בעיר מולדתו אמציסלאוו — פלך מאהליב — היו שני רבנים, אחד זקן כבן שבעים וחמש או שמונים ומשנהו כבן חמשים, את שניהם רתם בעגלה להוביל את הזבל מהאורוה של קוזמא הסנדלר. הרב הישיש לא יכול למשוך, נתקל ונפל לארץ ושבר יד ורגל ובו ביום מת, ומשנהו משך את העגלה ויצאו בני מעיו ונפל לארץ וכבדתיו במתנת רגל בבטנו ויתגלגל