146

הגזבר מר ג. ביקר את כל חברי הועידה, את כל אחד ביחוד, כי עליו הי' למסור להם — לכל אחד ביחוד — את סכום הכסף — כפי התקציב — לצרכי העבודה, למחצה השנה השני', אד"שתשרי, ואגב הודיעם כי הועידה תתקיים בשעה השלישית — ולא בחמישית — ובמשך שתי שעות אלו ישמעו הרצאה של ראש ועד התעמולה וראש ועד הבקורת, ואשר אני אבוא בשעה החמישית.

אכלתי את סעודת הצהרים וחזרתי לחדרי בגאסטיניצא סט. וו. ועסקתי בכתיבת המאמר "ואתה תצוה", אשר עד עתה הספקתי לכתוב רק מחציתו לערך³⁰.

***

כשהגיעה חצי החמישית הוכרחתי להפסיק. התפללתי מנחה והלכתי מחדרי לנסוע להועידה. בפרוזדור ראיתי את הנער — סגן הטעלעפאניסט — רץ לקראתי ואומר כי קוראים אותי לתילפון במשרד הגאסטיניצא.

אני: מי הקורא?

הנער: אינני יודע.

כשנכנסתי להמשרד אמר לי הפקיד קראטאוו: דברו בתיליפון שעל הקיר ואנכי אשמע בתיליפון אשר על שלחני, כי חפצי לשמוע מי מדבר עמכם ומה הוא נושא הדבורים.

אנכי פניתי להטעלעפאניסט ואומר: "הגידו למי שחפץ לדבר עמדי שיגיד את מספר התיליפון שלו ואת מי לדרוש וכי בעוד רבע שעה אקראנו, כי מהתיליפון של הגאסטיניצא לא אדבר".

הפקיד קראטאוו נבהל ולא יכול להוציא הגה. הטעלעפאניסט עשה את שלו וחוזר וקורא בקול רם: "אגפא"ו חדר מ"ז".

קראטאוו: "הנני מצוה לכם לדבר, ובאם לאו, תתחרטו ולא יועיל".

אני לקחתי את הפתקא של הטעלעפאניסט עם מספר התיליפון והחדר ופניתי ללכת.

קראטאוו צועק: "אזרח שניאורסאהן, דעו כי התריתי בכם בפני עדים".

***

כרגע נזכרתי על ההזדמנות עם מר באשקאוו ובטח ידבר עמי על אודות קביעת זמן התראות, וכשיצאתי מהגאסטיניצא הנה בחנות ראשונה שנזדמנה לי נכנסתי ובקשתי רשות ההשתמשות בתיליפון וקראתי את המספר והחדר. הגדתי את שמי, וענו לי לחכות רגע כי החבר באשקאוו חפץ לדבר עמדי, וחכיתי רגעים אחדים.

באשקאוו: האפשר להתראות עמכם בשעה ששית בערב?

אני: אלו ידעתי קודם הייתי מסדר עתותי באופן אחר, אבל עתה אשר כבר סדרתי עתותי הנה אשתדל לחזור למעוני סט. וו. חדר סז בשעה השביעית.

באשקאוו: טוב, אבוא חצי השמינית.

***

מהרתי לנסוע אל הועידה ואחרתי כעשרים וחמשה מינוט ובקשתי סליחת החברים. בדברים קצרים מסר לי הרב ז. את תכן הויכוחים ואשר כל החברים שבעי רצון מהרצאותיהם של הצעירים חברי התעמולה והבקרת.