145

שעה אחליט אם אלין פה או אלך, ואם אשאר ללון פה אז ימלאו פקודת קראטאוו.

***

ק. הלך לו ואנכי ישבתי להתבונן. יש פנים לכאן ולכאן: אנכי אינני ירא כלל, אבל בין כה וכה יהי' סער ואפשר הדבר כי יעלילו עלי ויוליכוני לבית פקידות המשטרה לברר וימצאו דרכים לעכבני יום או יומים וזה יעשה רושם רע על כל מהלכי הענינים, ואחליט לעזוב את הגאסטיניציא ואקח את תרמילי ומקלי ללכת.

כשיצאתי ראיתי את ק. הולך לקראתי, עיניו טרוטות, פניו לבנים כסיד וקולו רועד לאמר: זה עתה שאלו בתיליפון אם האזרח שניאורסאהן בחדרו, והנער — עוזר הטעלעפאניסט — השיב כי הוא בחדרו מספר ס"ז ודרך המבוא אי אפשר ללכת, ומה לעשות?

אני: הרגעו, אין אני ירא, ואלך דרך המבוא הרגיל. הננו הולכים והנער — עוזר הטעלעפאניסט — רץ לקראתנו ואומר להפקיד כי קוראים אותו אל התיליפון, הנער חוזר על עקביו והפקיד ממהר ללכת אחריו ואנכי הנני הולך לאטי לרגל מחשבותי הנוגות, ובעברי דרך משרד הגאסטיניציא מסר לי הפקיד בלחישה אשר הפקיד מבאלשאיא מאסקאווסקיא דבר עמו למסור לי כי מחכה הוא עלי אצל פתח מבוא בית המבשלות. אמרתי לו כי יגיד לו את תודתי ואל יחכה עלי כי אבוא דרך המבוא הרגיל.

בירדי לחדר הכניסה ראיתי והנה הרב"ש כהן עומד. שאלתיו למה בא בשעה מאוחרת כזו. אנכי באתי — עונה רב"ש — להגיד כי באו התמימים בנציון ואברם יוסף. ואמרתי לו להגיד להם אשר מחר בשעה עשירית בקר נתראה בביתו.

הרב"ש הלך לו ואנכי נסעתי לב. מאסקאווסקאיא גאסטיניצא ואלך דרך המבוא הרגיל והפקיד קבלני בסבר פנים.

ג. י"ג אד"ר. שעה שני' לילה.

שנתי ערבה לי ביותר מהמחזה אשר ראיתי בחלום הלילה, ובה בשעה ידעתי כי חלום הוא, והעמדתי על עצמי לזכור את המחזה אשר ראיתי ולזכור את השיחות בדברי קדש אשר שמעתי; הפסוקים והאגדות במאמרי חז"ל, ושלשת הספורים, ות"ל עלה בידי לזכור הכל, דבר דבר על אופנו. ובקומי, בשעה ששית, הנה אחר ברכות השחר רשמתי הכל בקצרה, ראשי פרקים, ובעזה"י כשאבוא לביתי אכתוב בארוכה כפי ששמעתי, ורוחי עלי טובה במאד.

רחצתי, התפללתי ובחצי התשיעית קראתי את פקיד משרד הגאסטיניצא לשלם לו בעד החדר.

הפקיד: עד שעה שביעית כבודו יכול להשתמש בחדר.

אני שילמתי והודיתי לו על התענינותו, ואמרתי כי אשתמש בזכותי, והחדר ברשותי עד שעה שביעית ואסע לסט. ווארווארסקאיא גאסטיניצא ואשת כוס חמין.

***

בשעה העשירית נפגשתי עם יקירי צמודי לבבי, המוסרים נפשם ממש בעבודת הקדש, מר בנציון ומר אברהם יוסף, ובמשך כשלש שעות ארכו הרצאותיהם מכל פרטי העבודה.