121

אידן, כאַפּט אַריין מסירת נפש, כאַפּט. כי עובר וחולף הזמן של מסירת נפש, עוד מעט ויבוא זמן של חופש גמור בעניני הדת ואז תחפשו אופן דמסירת נפש ולא תמצאו, עוד מעט ויבוא זמן שתדברו במעלתו של מי שזכה "לשבת" (בבית האסורים) בגלל היותו מלמד, בגלל החזיקו חדר, ישיבה או מקוה טהרה. תתקנאו בהם ותצטערו על עצמכם שאתם לא זכיתם לכך;

שלמה חיים'ס⁵ אַ פּאָלע⁶ וועט ווערן קודש. שלמה חיים זיטאָמירער איז אַ משגיח אין פּאָלעצק וישב ב' פעמים עבור זה (וכידוע המעשה עמו בנעוול).

אידן, כאַפּט אַריין מסירת נפש.

ג. המסירה היתה על הרבה מתלמידי הרב המגיד ובתוכם גם הרה"צ ר' זוסיא מאניפּאליע. והנה אדמו"ר הזקן הסכים ע"ז, ור' זוסיא אמר: "זוסיא וויל ניט".

ד. מאסקווע היא כעת עיר ואם בישראל, והרי"ז הלוי⁷ אל יסתפק במה שג' מאות ילדים לומדים שמה וע"ז יאמר די. רק⁸ בכל ג' חצירות יהי' בהכנ"ס וחדר, ובמקום ג' מאות תלמידים יהיו ג' אלפים.

ה. רבנים יתחילו ללמוד דא"ח, והלימוד — לא ההשגה וההבנה העיקר בזה ולימוד ובקיאות בהרבה ענינים, רק אפילו לימוד של ג' שורות די, ובלבד שירגיש האלקות בזה, כפי לשונו של רבינו הזקן נ"ע: עס זאָל זיין נוגע לפועל בהתעוררות אהבה ויראה.

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שיהיו עסוקים בעבודה פנימית, היינו שחומר המוח יהי' כלי לשכל האלקי.

ו. לפנים, חסידישע רבנים היו בקיאים בלקו"ת ותו"א. גם כעת כבר הגיע הזמן להניח את הספּיקולאַציעס לעסוק רק בעבודת הציבור, כי על זה ישנם בע"ב. (וכ"ק אדמו"ר התפאר:) כי בכל מקום נמצאים כאלו והם "רגלי דשכינתא".

ישנם בע"ב שתפלתם קלה מאד ומהירה רק לערך ט"ו רגעים, ובכ"ז עסקם כל הימים להרים קרן התורה והיהדות, און זיי זיינען פול אין אַלע גאַסן און געסלעך כמבואר בביאורי הזהר⁷. די קעפּלאך מיט די הערצלאך דאַרפן ניט ליגן אין די פיסלאך; מוח ולב יכולים לחיות בלי רגלים, אָבער אַז אָךאוןוויי איז צו דעם לעבן, א"כ צריכים רגלים בריאים, וכבר ישנם, והמה הבע"ב הנקראים "רגלי דשכינתא"; אולם קשה מאד אם להרגלים אין להם ראש, כי רגלים בלי ראש אינם יכולים לחיות. מהיום והלאה הרבנים יתעסקו בשלהם, "רגלי דשכינתא" כבר יש לנו, וצריך לתקן רק את המוח והלב.

ז. כבר נתבררו כל הדברים, זמן הבירור והעבודה הי' במשך ז' שנים משנת תר"פ עד תרפ"ז תקופת הבירורים כבר נגמרה. ומתחלת תקופה אחרת בחיינו. אין אנו שייכים לחללה