103

י"ט כסלו¹, תרפ"ו²

קטע

א. סעודת י"ט נערכה עבור יותר משני מאות איש (כ"י) ומבלי מקום לשבת עמדו צפופים כל הלילה בהחדרים האמורים כל הלילה, ובחסדי השי"ת חג זה עלה בפאר פנימי גדול, וסיפרתי המעשה די"ט כסלו בכלל, ודרוש ארוך³ בההפרש בין האמונה דנש"י ולהבדיל אמונת חכמי או"ה שגם הם מודים בבריאת יש מאין (כמבואר ענינו בדא"ח) ודברתי בזארגון באופן אשר כמעט כולם הבינו ת"ל, ונוסף לזה עזר השי"ת כי ההתעוררות היתה גדולה ביותר.

אמת הדבר כי ההתרגשות שלי היתה גדולה במאד (כמובן שתיתי הרבה) ונדמה לי כמו שהנני עומד בתוך קהל ועדה ומכריחים את האחד לכפור ח"ו וח"ו בהוי' אחד ואיך שצריכים לקדש את השם במסירת נפש בפועל ולא רק בכח לבד.

בהתרגשות כזו, ובסגנון כזה הי' נושא הדיבורים איך שצריכים למסור את עצמו בשביל להגן על הילדים, ושלא להניחם ללכת אל בתי ספר אשר היעווסעקציע עושים, כי אם לייסד חדרים בכל עיר ועיר ואשר כל אחד ואחד בין איש בין אשה מחוייבים בזה, בחיוב גמור, ואשר הנני מחייב את כל אחד ואחד אשר יפרסם דבריי אלה בכל מקום שידו מגעת בדיבור ובכתב, ואת אנ"ש שי' הנני מזהיר באזהרה כפולה ומשולשת אשר יתנו לבם ונפשם על דבר זה לעבדה ולשמרה מבלי התחשב עם כל דבר שבעולם.

הדברים שדברתי היו אנשים אשר כתבום באותו מעמד, ובכל אופן הנה כעבור איזה ימים הכל נכתב בספרים במכתבים וידיעות לכל המקומות, ות"ל אשר בכל מקום ומקום שבאו ידיעות אלו נמצאו בכל מקום ומקום כנופיא של אנשים בלי הבדל חסידים ומתנגדים יחיו ועשה רושם גדול והתחזקו ת"ל כל מוסדי הלימוד החשאים, ונוספו עליהם עוד חדרים חדשים עד כי בחדש טבת התרבו ת"ל מספר נכון.

ב. בעת ההתוועדות הי' נוכח הרה"ח ר' חיים מאיר היילמאן מחבר ספר "ביתרבי", וחפץ לספר איזה סיפור ואנ"ש שישבו בסמוך לו רמזו לו, שלא יאמר דבר, וכ"ק אדמו"ר הרגיש בדבר, ואמר: אף שאינני מסכים עמו בכמה דברים ומ"מ זיינען מיר גוטע פריינד.

ג. כ"ק אדמו"ר אמר להשמש דבית התפלה צ"צ, שנתיסדה אז ברחבת ידים, שאף שעבודת השמש להגיש טלית ותפילין, סדור וחומש לבע"ב, אבל אין זה עיקר עבודתו, עיקר עבודתו לדעת אצל איזה קצב קונה כל אחד מהבע"ב בשר כשר, ואם יש מלמדים הגונים אצל בניו, וכדומה, ועל זה נאמר "קרא לשמש