97

שכשמביטים השמימה הוא סגולה ליר"ש, שכך הוא דרך כל ישראל שהוא מביט השמימה ומתוך כך נזכר על השי"ת, וקאזיראק מונע מזה, ע"כ צוה שלא ילבשו עם קאזיראק.

פעם אחת יצאה גזירה מהמלך ניקאָלאַי שילבשו כובעים רק בקאזיראק.

— ידוע שהגדולים כשהיו מזכירים את שמו של המלך ניקאָלאַי היו אומרים ימ"ש וזכרו, שכל כוונתו הי' אויף פאַרלעשן דעם פייער וואָס איז פאַראַן באַ אידן, וגם בזה הי' כוונתו להרע לישראל —

מה היו עושים, כשהיו הולכים בחוץ היו הולכים בכובע עם קאזיראק והיו מחביאים השטריימלאך, וכשהיו באים למקום שלא היו יראים היו לובשים השטריימלאך.

גם בבאַרדיטשוב כאשר יצאה הפקודה לבשו כובעים עם קאזיראק. פעם פגע הרב מבאַרדיטשוב חסיד שהי' לובש כובע עם קאזיראק, והי' החסיד שמח מזה. אמר לו אקשה לך קושיא, מפני מה באמצע התוכחה כתיב¹³ תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כו', מקודם תוכחה ואח"כ תוכחה: לומר, שאפילו אם נוטים מדרך הישר ח"ו מחמת אונס, אבל שמחה אין צריך להיות מזה.

וכך — אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א להאיש הנ"ל — שמחה אי"צ להיות מדרך הלא טוב, יתן השי"ת אַז אין גשמיות זאָל אייך זיין גוט, נאָר אייך זאָל קרענקען און ווייטיקן וואָס איר זייט אַזוי.

יא. אמר שני טעמים מפני מה בחסידות אינם מזכירים תיבת מקרה: הא' מפני שמקרה הוא דבר שחסידים רחוקים ד' אמות מזה. והב' מפני שמקרה הוא תיבת פילוסופיא (אַ פילאָזאָפסקער וואָרט), ובדא"ח אומרים שלא בהזדמנות. ומה שפעם נזכר בדא"ח תיבת מקרה, הוא כדי לברר את התיבה ההיא, שבדא"ח מתברר.

איך היט לשון הרב, באַ דעם טאַטן שטייט אַמאָל מקום הקריאה און אַמאָל שטייט מקום הבימה, דערפאַר האָב איך געזאָגט¹⁴ ביידע לשונות — מקום הקריאה ומקום הבימה.

יב. כ"ק אדמו"ר אמר לר' יחזקאל¹⁵ שיקרא כל התמימים שיעמדו כנגדו שיראה אותם, והתחיל לדבר אליהם בזה"ל:

חייב אדם לומר בלשון רבו¹⁵, זאָלט איר וויסן אַז וואו עס שטייט "חייב אדם" איז ביז מסי"נ ועד בכלל.

בשנת תרס"ג בעת שמח"ת כשישבו בהזוית אצל החדר הקטן שבזאַל הגדול,

— כך הי' הסדר, שבשמח"ת הי' הישיבה אצל החדר הנ"ל ובי"ט כסלו בזוית אחרת, וזה הי' במכוון הכל בשביל המקבלים —

אאמו"ר קרא אותי ונתן לי צנצנת משקה ואמר: הנך מנהל פועל ומנהל בפועל¹⁵, ואמר לי עמוד ותחזיק המשקה ותקרא לכל התמימים לנגדי שאראה אותם.

[כ"ק אדמו"ר שאל לכאו"א בפרט איך שמו, ונתן לר' יחזקאל¹⁵ משקה, ואמר לו עמוד הנך מנהל בפועל. ואח"כ ראה את יודא¹⁶, ואמר: גיי צווישן אַלעמען (שלא הי' עומד בין כל הבחורים), וואַרף זיך