92

וגם שיחפוץ וירצה כל אבר לקיים את המצוה השייכת לו⁵. וברוב רגילותי הוטבע ונעשה טבע, עד אשר הנני מאמין להגוף⁴.

[ואמר רבינו:] אַזוי האָט געזאָגט דער טאַטע, ואני — גומר רבינו — "איך וועל ניט זאָגן ווי דער טאַטע, נאָר איך האָב שטאַרק מורא פאַר אַזאַ אסיפה".

[ימים אחדים אחרי ביקורו של היו"ר את היכל רבינו, בהמשך להצעתו בא לבקר את רבינו עוד אחד מראשי קהלת לענינגראד, ה' שאכנאוויץ, עם הצעה שרבינו יקח חבל בהקהלה דלענינגראד בהבטחה שבכל עניני העיר יתחשבו עם דעתו.

על זה השיב לו רבינו:]

מעולם לא הכנסתי את ראשי בעניני העיר אשר אני דר בה, ואין זה עניני כלל, וגם בעיר ראסטאוו אשר משם באתי לא התערבתי בעניני פרטיות של העיר.

[עוד הצעה אחת הציע לפני רבינו שיוציא "קול קורא" לפרסם בהמדינה כי הוא נגד המוסד "אזעט".

המוסד הזה בנה אז כפרים לעובדי אדמה יהודים, והציונים היו נגד מוסד הזה, כי נלחמים הם בכלל לכל קאָלוניזאַציע בכל מקום לבד "פלשתני'", והם ידעו כי גם רבינו הי' מנגד גדול להקאָלוניעס של "אזעט" מטעם כי נודע לו אשר אין שם מוסדי דת אצלם, לא ביהמ"ד, לא חדר לתשב"ר, לא מקוה, לא רב, לא שו"ב, מגדלים חזרים, מחללי שבת בפרהסי'. וכבר התחיל רבינו לשלוח את משולחיו לייסד, לבנות גם שם בית ישראל, ושלח להם שו"בים, והיעווסעקצי' הארורה פשטה ידה הרשעה גם שם למנוע ולעכב.

על ההצעה הזאת השיב לו רבינו:]

שאלת "אזעט" עודנה מוזרת אצלו ואין הוא יודע עוד פרטית כוונתה.