63
לא אמר לי. פרעתי את החשבון בבית המלון, ארזתי את החפצים ויצאנו אל תחנת הרכבת, שם אמר לי לקנות כרטיסים לפרשבורג עירו של החתם סופר זצ"ל.
בהגיענו לשם רציתי לשכור עגלה מתחנת הרכבת לעיר כרגיל, אולם אאמו"ר אמר לי שנלך ברגל, ואקח בידי את המזוודה ונלך.
ברחוב פגשנו בבחור אחד שהיה רץ וממהר. עצר אותו אבי ושאלו: איפה המלון והמסעדה של פלוני? אמר לו הבחור בחפזון: אין לי פנאי, לכו ישר ושם תשאלו. אמר לו אאמו"ר: היתכן? כך מקיימים מצות הכנסת אורחים? הלא רואה אתה שאנשים זרים אנחנו במקום, הולכים אנו מתחנת הרכבת. בשמעו זאת הבין שלא התנהג בנימוס, נעמד והראה לנו לאן ללכת והוסיף שבעל בית המלון נפטר בימים אלה (בדיוק באותו זמן שאבי נח את מנוחת אחר הצהרים), ובביתו יושבים שבעה רח"ל.
אאמו"ר הודה לו, ואנחנו המשכנו בדרכנו. בהגיענו למלון ראינו אשה ושלש בנותיה יושבים שבעה ר"ל. המשרתים שבמלון נתנו לנו חדר, נחנו מעט ואח"כ אמר לי אאמו"ר שנצא ונהלך מעט בעיר. יצאנו החוצה והלכנו לישיבה אחת שם ישבו ולמדו בחורים רבים. אאמו"ר שוחח עם אחדים מהם בלימוד, גם זה שפגשנו ברחוב היה שם בין הלומדים וגם איתו דיבר אבי בלימוד, אבל עם אחד הבחורים הרבה להתפלפל ואח"כ שבחו מאד.
כשחזרנו למלון נכנס הרבי לנחם את האלמנה ואת בנותי'. וסובב את הדברים עד אשר דיבר אתה שתשתדל להשיא את בנותי'. התחילה האשה להתאונן שמצבה רע, ובמיוחד עכשיו לאחר מות בעלה, הוצאות הבגדים מרובים וכדומה, ובכלל אין מזדמנים לה שידוכים מתאימים.
אאמו"ר הציע להבכירה את בן הישיבה אשר הרבה להתפלפל עמו ושבחו. ובדבר הבגדים אמר לה שלא תדאג משום שמלבושים עבור הכלה יש לו מן המוכן, הכל. גם לבת השני' הציע, את הבחור אשר פגשנו ברחוב, ואמר שגם עבורה יש לו את כל הבגדים הנחוצים. לבסוף התקיימו שני השידוכים ונסענו משם מפרשבורג.
לאחר חמש שנים — מספר כ"ק אדמו"ר — הייתי בקרבת מקום לפרשבורג, ואסע לשם במיוחד כדי לראות כיצד הסתדרו הבנות אשר אאמו"ר השיאן. מצאתי שם את השלישית בלבד. היא הכירה אותי וסיפרה לי: גם אני נשואה כבר, וגם אני מרוצה. אולם שתי אחיותי, אשר אביך השיא אותן, הן מאושרות מאד. בעליהן — אחד מהם רב בעיר מסוימת והשני ראש ישיבה והם חיים עם נשותיהם באושר גדול.
[לאחר שסיפר זאת כ"ק אדמו"ר, שאלו אחד, מי הי' בעל המלון שנפטר. ויענה לו כ"ק אדמו"ר, ששמו הי' ר' אברהם ביק והוא חיבר ספר קטן].
ב. פעם נודע לאאמו"ר שחבורת המשכילים נועדו והחליטו להלשין למלוכה על כל האורטודוכסים. הם ערכו חומר רב ובו ראיות והוכחות בכתב שענין הדת פוגע בתרבות, ועוד כתבי פלסתר כיוצא בהם. ובהם תובעים תביעות מוחלטות לאסור דברים רבים ונוראים, ובפרט את הקבלה. אחד מראשיהם, שמו קרעפס4, והוא מונה ע"י
הערות
- 4. כנראה הכוונה למ. ל. קרעפס. היהודי המלומד בממשלה. רב מטעם הממשלה במושבות פלך חרסון. כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ כותב אודותו (אגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"ד ע' רמדרמה בשוה"ג): יליד פאלטאוע או יעקטירנסלאוו. בטבעו איש קשה ולב רע. גמר בי"ס גבוה כפי החוק בעת ההיא לקבל תואר רב מטעם הממשלה, ונעשה רב מטע"ם בהמושבות דחערסאן. . בשנת תרס"ז ע"י חניפה (בהלשנה על כמה צעירים שהם מנגדי הממשלה) התעלה בכהונת משמרתו ונהי' ל"עברי המלומד" במינסטריום הפנים והעתיק מגורו לפטרסבורג, וביחוד נקבע מקומו בתור מומחה בעניני דת היהודים, בהמחלקה אמונות שונות שע"י המינסטריום, אצל השר חרוזין שהי' אז. ובהיותו יודע פרק בחניפה נמסר על ידו כל עניני השאלות בדת היהודים. בעת ההיא התחיל להתרקם דבר אסיפת רבנים, והותחל קיבוץ החומר וסדרם, אשר על זה הגביל השר חרוזין זמן של שנה תמימה, ומסר זאת על ידו של קרעפס לאסוף את החומר, הן מהנמצא בגנזי המערכת של אמונת העברים בשאלות שונות הבאים משרי הפלכים, לרגלי מקרים שונים, בשחיטה, רבנות, בתי כנסיות, מקואות, דיני תורה בעזבונות, בקדושין, גיטין, והן אשר נמצא עוד בלשכאותיהם של שני הפלכים אשר עוד טרם נשלחו להמיניסטריום, כי יודעים היו שרי רוסיא מהלך עבודתם של לשכאות בתי הממשלה אשר לענינים כאלו דרוש זמן נכון, ומלא השר את ידי קרעפס לאסוף את הכל כאמור, וגם שיחווה קרעפס דעתו בתור מומחה בדת ישראל בקונטרס כולל כל השאלות. ...וסוף דבר בקיץ תרס"ח בהיותי בקיסיגען באתי בדברים עם קרעפס וגמרתי עמו בזה, ובחורף תרס"ט נסעתי לפטרסבורג והתעכבתי שמה כשלשה שבועות כמבואר בזכרונותי על דבר אסיפת וילנא — תרס"ח — נסיעה ראשונה לפטרסבורג — תרס"ט — וביקורי את העסקנים בדבר שאלת התחום.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.